This browser does not support the video element.
בפרשת השבוע 'בהעלותך' מתארת התורה את אישיותו של משה רבנו, וכותבת עליו "והאיש משה עניו מכל אדם אשר על פני האדמה". נשאלת השאלה, איך ייתכן שהאיש הגדול שהנהיג את עם ישראל, ושקיבל את התורה מאלוקים בהר סיני, יהיה עניו וצנוע יותר מכל האדם?
בפועל אנו רואים שלמנהיגים רבים בימינו, חסרה מידת הענווה והצניעות, וזה אך טבעי שכאשר אנשים עולים לגדולה, הם משנים את אישיותם ומרגישים עליונות, עד כדי כך שהם אינם מתייחסים לאנשים אחרים. אלא שאצל משה רבנו, למרות היותו מורם מעם, משה חשב שמעלותיו אינן פרי עמלו אלא מתנה מאלוקים, ולכן אין לו שום סיבה שיתגאה בהן. ובזכות הענווה הזו, זכה משה להגיע לדרגה הגדולה ולהיות מנהיג של עם ישראל.
משה ידע ללמוד מכל אדם, כמו שכתוב במשנה: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם". דוד המלך כתב בספר תהלים: "מכל מלמדי השכלתי". גם החכם ביותר, יש לו מה ללמוד מהאחר.
כולנו נלמד ממשה רבנו מוסר השכל: נזכור שכל מעלותינו אינן אלא מתנת אלוקים, ואין סיבה להתגאות בהן. עלינו תמיד להבחין במעלות הזולת, וללמוד מכל אדם שאנו פוגשים משהו טוב. ואסור שתפקיד או שררה ישנו את יחסנו לבני האדם שסביבנו.