החסיד ר' לייבל קוטנר, היה חסיד מכבשונה של גור. בצריף מחנה העבודה, עמל קשות על ייצור ציוד וכלי התחמשות. שתים עשרה שעות של משמרת. והנה, תקלה! המכונה יצאה מכלל שימוש.
הקצין הנאצי הממונה ,כעס נורא . מבטו היה מאיים ביותר.
כולם רעדו. איך אפשר לעשות משהו מול מכונת ענק כזו ששבתה בלי סיבה?
אבל הוא , באכזריותו, מדד את כל השבויים. כשהוא מחפש אחר קרבן צפוי.
אתה תתקן את המכונה
לפתע נשמעו צעדי מגפיו. הוא חלף על פני העובדים היהודים החלשים. ונעמד ליד ר' לייבל. 'אתה תתקן את המכונה'! צווח.
היהודי החסיד לא ידע כלום במכונאות. הוא נדהם: איך יידע לתקן?
והקלגס, באכזריות נוראה ובקול מקפיא אמר לו : 'די ביסט א יודע? כלומר: אתה יהודי? קענסט טו! אז אתה יכול!'.
אתה יהודי? אתה יכול!!
כל אותו לילה עמד ר' לייבל וחיבר ותיקן ופירק והלחים. השערים נסגרו על כל יושבי בית המלאכה. וכולם רעדו, מה יהיה הסוף?
והנה נס! בעלות הבוקר, נשמע מחדש קולה של המכונה שחזרה לשימוש.
כשנכנס הקלגס והתבונן במכונה הפועלת, אפילו הוא לא האמין!. לדרוש מהיהודים זה דבר אחד. אבל שיצליחו? זה ענין אחר.
זיהה ר' לייבל את מבט ההפתעה בעיניו. החליט שזו הזדמנות לרומם את לב היהודים. התקרב בנחישות ודרש תשלום. כולם עצרו נשימתם! 'איך הוא מעז?!'
כמה סיגריות
והנאצי, היה מופתע מהתעוזה הבלתי צפויה רק שאל בתנועת יד סיבובית: מה? דרש ר' לייבל סיגריות! איך יגיב הרשע? נבהלו כולם. אבל במוכנות של מי שפשוט לא ציפה למה שקורה, הכניס הנאצי ידו לכיסו והוציא את ה"תשלום" הנדרש.
כשיצא אותו אכזר מן הצריף, הסב ר' לייבל את פניו כלפי כל החולקים עמו את משמרת העבודה הארוכה הזו, ואמר להם כשהוא מנופף בסיגריות: די ביסט א- יודע? קאנסט-טו!
כשברצונו לרמוז: יהודים אנו, ויכולים אנו להם! אסור להשחיח קומה. עלינו לשמור על שלהבתנו הבוערת! גם במקום בו בוער כבשן הפשע! - - -
אנחנו יהודים, אנחנו יכולים.
הסיפור האמיתי הוא לבנות
בית המקדש שנחרב, הוא רק החלק האחד של תשעה באב. בית המקדש שייבנה הוא הנושא האמיתי!.
יהודי נשוא פנים הגיע פעם להתרים למען ישיבתו הגדולה והמפורסמת.
ניגש אליו בבית הכנסת ידיד טוב ואמר לו. אם הרב רוצה להצליח במשימה של גיוס משאבים, כדאי להתאים את הבקשה לפי אופי הנדיב.
למה אתה תורם?
הנדיב הזה? אוהב לתרום לבניינים מרשימים. הנדיב ההוא? מסכים לתרום רק להכנסת ספר תורה. הנדיב השלישי? אוהב להאכיל. יש לו בתי תמחוי ונושא התזונה יקר לליבו. הנדיב הרביעי? בעד ספרייה עשירה.
וכך, הצליח אותו רב ידוע לגשת אל כל נדיב ולהציע לו את התרומה הכי מותאמת לו. יש סיבה רוחנית למה כל אחד תורם דווקא לאותו ענין מסוים. כי בזה יש תיקון גם בשבילו.
אמר על כך אותו רב, גם לזמן יש נדיבויות משלו. כל חג וכל מועד הם סוג של נדיבים לנשמה היהודית.
בשמחת תורה – אנחנו נתרמים בהרבה שמחה יהודית. בראש השנה? לומדים לנהל חשבון נפש.
געגועים למשיח
בימי בין המיצרים? כולנו מתחברים לגאולה הקרובה. אור בית המקדש מאיר בנו, וגעגועים לשירת לויים ולברכת כהנים מחברת אותנו לעתיד המתוקן.
ואיך נזכה לבוא הגאולה? באהבת ישראל. בנין העולמים ממתין לנו. ואנחנו יהודים, אז אנחנו יכולים!! וכמו שאמר רבי נחמן מברסלב: אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן!. אמן