סיפר פעם ה"יהודי הקדוש" כי יש שיעור אחד שהוא לא ישכח כל ימיו. איפה התקיים אותו שיעור? באמצע הדרך. מי לימד אותו? כפרי פשוט.
וכך היה המעשה:
היה זה כשיצא היהודי הקדוש מהעיר אפטא. והנה, באמצע הדרך הוא רואה עגלה מלאת שחת אשר נפלה באמצע הדרך.
איכר כפרי עמד על יד העגלה כשהוא מודאג. התקרב "היהודי הקדוש" לשם, תוך כדי מסלול הליכתו.
ואז קרא אליו האיכר בקול גדול: אנא! תעזור לי! אני מוכרח להרים את העגלה שתקועה כאן!.
עגלה כה כבדה והחסיד כל כך מסוגף
התבונן רבי יעקב יצחק, שהיה חסיד מסוגף, על העגלה העמוסה, והבין שהיא כבדה הרבה מכפי יכולתו.
איך יוכל הצדיק לטרוח ככה ביחד עם האיכר?? הלא הם רק שניים, ומשקל הנגד? – נוגד את יכולותיהם.
סירב היהודי הקדוש רבי יעקב יצחק למשימה.
למה? שאל הכפרי בתרעומת.
אתה לא רוצה!!
'כי אינני יכול' – השיב לאיכר המאוכזב.
הכפרי לא נבהל מהתשובה. להיפך. הוא הרים קולו כנגד הצדיק ואמר לו בתוכחה: אתה יכול. רק אינך רוצה!!"
חש הצדיק את הגערה שבקולו, החליט שיעשה כל מה שיכול, כדי לסייע לו.
מצא גזרי עץ בקרבת מקום. תחב אותם מתחת לעגלה ואחר כך, במאמץ עילאי משכו את העגלה וחילצו אותה כשהם מעמידים אותה ביציבות.
האיכר הודה בשמחת לב ליהודי שאותו בכלל לא הכיר. ועלה על העגלה.
עצר אותו היהודי הקדוש, יש לי שאלה אליך:
אם אתה פה, סימן שאתה השליח
מפני מה קבעת שאיני רוצה לסייע לך?
אה, השיב הכפרי כשהוא נבוך: משום שאמרת 'איני יכול! מי שלא ניסה בכלל, איך הוא יודע שאין ביכלתו לעזור?
שאל הצדיק בשנית: והרי הדברים ברורים. העגלה כבדה. כוחי מוגבל. והשאלה היא כלפיך: מאין לך לחשוב שיכול אני?
זה, אמר האיכר שלא היה בקי במחשבות עמוקות . זה עלה על דעתי סתם.
"מאי משמע סתם?"
גער האיכר ואמר: הוי, טרדנות זו לשם מה היא?! אחר התבונן בחסיד המופלא שעומד לידו. והשיב ברוך: אם רצונך לדעת – ניחא, אענה.
דבר זה עלה בדעתי מפני שנשלחת בדרכי! - - -.
צירוף העובדות תוך הכרה ברורה שרק אחד הוא מסבב הסיבות בעולם – מובילים אותנו בהכרח לתוצאה הברורה כי הכל מאת ד' יתברך.
ומכוון משמיא. ומותאם באופן אישי אלינו.
ולא לתת לנשמה לשקוע בתוך אפלולית אלא להאיר לשמוח ולהתדבק במשימות החיים כפי שבורא עולם תחם לנו את המיקום המיוחד לעובדו.
השיטה לבנות את בית המקדש
אברהם אבינו – קרא לו הר – 'הר ד' ייראה'.
אברהם אבינו אמר כי יש לטפס אל ההר, יש להתייגע ולהעפיל.
ולא פעם יש שטן כמו נהר שמאיים להטביע. וקשה. ולא פשוט. אבל לבסוף מגיעים לפסגה.
יצחק קרא לו 'שדה' 'ויצא יצחק לשוח בשדה'. יצחק אבינו אמר שכדי לעבוד את ד' צריך ללכת לשדה . להתבודד במקום ייחודי. להיות לבד, להתנתק מכולם. להיות פתוח. פורח. מושקע. ייחודי. ורק שם אפשר להגיע לעבודת ד' הברוכה.
אבל יעקב קרא לו בית.יעקב, אשר מסמל את קץ הגלות , מורה לנו כי את עבודת ד' צריך לעשות גם בגבולות הבית. החיים עצמם. להכניס את הקדושה , להתרומם אליה . להציב בה את הסולם.
הבית שלנו
אכן, כל שלש המדרגות, הר שדה ובית. נכונים בעבודת ד'. פעם זה כך ופעם זה כך. אבל את העיקרון צריכים אנו לשמר .
אחרי אלפים שנה, צריכים אנו לשנן לעצמנו את אותו עקרון שלמד היהודי הקדוש בדרכו.
אם דווקא אנחנו כאן בתקופה הזו, בארץ שלנו, עם קהל ישראל כה מובחר, סימן שיש לנו את היכולת לקרב את הגאולה השלימה ובעזר ד' נעשה ונצליח. אמן .
שבת שלום.