בעלה של הגברת בלה שמיוביץ היה חולה מאוד.שניהם ניצולי שואה, אשר אין להם קרוב. והנה נפל האיש הזקן בבית. ואין מי אשר ירימנו.
שוכב האיש בצורה אומללה על רצפת החדר הקטן ונאנח וגונח.
יצאה הגברת בלה לרחובה של עיר לחפש עזרה.
באותו בוקר, בשעה שמונה ועשרה, אין נפש חיה ברחוב. כל התלמידים כבר הלכו לבית ספרם, כל האמהות נחפזות להשלים משימות בוקר עמוס.
וגב' בלה המקסימה , נושאת עיניה לשמים ומתחננת אל השם הטוב: אנא תשלח עזרתך". והנה חלף עבר שם במרוצה איש אחד. ספריו בידיו והוא ממהר מאוד.
היא קראה אליו: "אנא ממך, התחננה, צריך להרים את בעלי שנפל אל הרצפה" .
"סליחה!, התגמגם האיש. אמנם אני מאוד אוהב לעזור, אבל עכשיו זה פשוט לא שייך. אני צריך לתת הרצאה בצפון . והרכבת לחיפה יוצאת. אין לי אפילו רגע מיותר!..."
התבוננה בו הגברת בלה בפליאה ואמרה: "לא הבנתי!
ושוב חזרה ואמרה: איני יודעת מה אתה אומר לגבי שיעור או הרצאה. מדובר בסכנת חיים של איש זקן וחולה!!"
או-אז התעשת האיש, תפס את עצמו בטעותו. מיהר בחפזה לעלות בגרם המדרגות וסייע והרים את החולה העיוור המסכן. ואחר מיהר להפליג לדרכו.
המעשה הטוב מוכיח את הרצון הטוב
למחרת עם בוקר נשמעו נקישות על הדלת. פתחה הגברת בלה את הדלת. עמד שם אותו איש מאתמול בבוקר. הוא עמד שם נרגש.
אמרה לו בלה בחיוך: לא בכל בוקר בעלי נופל. ברוך ד' היום הכל בסדר.
לא בגלל זה הגעתי, אמר האיש. באתי להגיד תודה.
תודה?
כן! אתם הצלתם את חיי!. האם לא שמעת? כך אמר בריגשה. ניצלתי מתאונת הרכבת הקטלנית של אתמול. הרכבת שהפסדתי, הרוויחה את חיי".
"לא אני הצלתי את חייך! מחתה הגברת הצדקנית והחכמה , אתה הצלת את עצמך! עשית מעשה טוב – וזה עמד לך לזכות!! "
פעולה מעשית – מוכיחה על הכוונות
כשרוצים לזכות לצאת ממצרים, צריכים לעשות פעולות המוכיחות את הרצון ההירואי הזה. לכולנו יש את המיצרים העכשווים, אשר לוחצים אותנו, כאלו שהיינו רוצים חירות מהם. אבל בשביל זה , צריך לעשות את המעשה הטוב.
במכת בכורות הבורא יתברך מצווה את עם ישראל לעשות פעולות מעשיות כדי להינצל.
מעניין, עד כה התפרסם הבידול במתחם האימפריה המצרית בכח עליון. האלקים הבדיל בין הרובע היהודי לרובעים האחרים במרחב. בכל המכות, יש הפרדה ברורה, היהודים לא סובלים מהמכות. כשיש בכל האזור עלטה וחושך, רק ליהודים התאורה לא מתקלקלת. יש להם אור.
כשבורא עולם העניש את מצרים, היהודים לא הצטוו על שום מצווה. זה ענין של חשבון מסוג אחר. אבל עכשיו , כשרוצים כולם לצאת מארץ מצרים - צריכים להוכיח את הרצון.
החודש הזה לכם! מתחילים לספור את הימים!. כי יש לנו אחריות לומר שאנחנו רוצים לצאת ממצרים.
ההבדלה והסימון על המזוזות והפתחים – היא לא סימן בשביל המלאכים. המצוות שבהם מצטווים ישראל הן לא כדי לסמן לעליונים אלא כדי לסמן לנו. כדי שאנחנו נהיה חלק מהגאולה. כמובא בזוהר הקדוש : כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה.
שבת שלום ומבורך!