את המסע הראשון שלי למזרח הרחוק עשיתי לבד. ככה, משום מקום קניתי כרטיס לעוד שבועיים, וטסתי בלי לדעת מה ואיך.
החוויה של הקיום לבד, בלי אף אחד שמכיר אותך מסביב, לתקופה ארוכה, היא יחידה מסוגה. מסוג האירועים שמכוננים בך עולם חדש. כל הכוחות של הנפש משלבים ידיים יחד; הצורך לְגַלּוֹת, הצורך לשרוד, הצורך לגעת במשהו שונה ממך והצורך הבסיסי ביותר - לשבת עם עצמך ולהכיר אותו לעומק.
אין לי שום ספק שאותו מסע יושב אי שם בתוך אחד מחלקי הנפש שלי, מנענע תהליכים ומושך בחוטים.
כל ערב ישבתי לכתוב מה עברתי, אילו דברים חדשים הכרתי, ובעיקר, ניסיתי להבין איך כל הפרטים מסתדרים יחד, האלקטרונים האנושיים והמציאות הכל-כך שונה ממה שהורגלתי עד עכשיו, בעולם המערבי.
-----
כמוזיקאי אני שואל את עצמי לפעמים, מה יש במוזיקה שמחזיקה אלפי שנים מליוני בני אדם, מרתקת אותם, מרגשת אותם וגורמת להם לצרוך שוב ושוב, גם כאשר מנגינה אחת דומה לשניה.
--
באחד הערבים האחרונים יצא לי לפגוש כמה מוזיקאים, כל אחד מעולם אחר לגמרי, והחלטנו להתקבץ יחד, לשיר ולנגן, כי אם לא עכשיו.
כשאתה בארץ המולדת שלך, מוקף באנשים סיבוביים ובחברה סיבובית, אתה יושב עם חבר עכשיו, ישבת איתו לפני שבועיים, ותשב איתו גם עוד חודש - ככה אנחנו אוהבים את החיים שלנו -שטים בנהר רגוע, מה שהיה הוא שיהיה, לחיים.
לא ככה ב-אי שם. אנשים שפגשת היום נעלמים מחייך, כנראה לתמיד. הכיף, התובנות, החוויות והוכו' שיצאו לכם באותה ישיבה שעשיתם - הם רחוב ללא מוצא, מה שנכנס - נשאר. וזהו.
עולם המסע הוא עולם של חברויות חדשות וניתוקים חדשים - בדיוק ההפך מעולם האנרציה השגרתי.
וככה ישבנו, קבוצה של אנשים ממדינות שונות בעולם שנפגשו לפני רגע, ועוד רגע ייפרדו כל אחד למקום אחר. ישבנו וניגנו את הבדידות שלנו, ניגנו את החיבור שלנו, ניגנו קצת עבר, ניגנו קצת עתיד, וניגנו המון הווה.
כיאה למעמד הטרנס אנושי, כל מוזיקאי שר את המוזיקה שאותה הוא מכיר, וכולם התחברו אל המקום שלו, וחוזר חלילה.
אני חושב על בוני מגדל בבל ששפתם בולבלה, וכך תם עידן התמא הראשון. לו רק היו שרים במקום לבנות - ייתכן שעד היום היינו יושבים כולם יחד, במעגלים גדלים והולכים - שרים על לב השמים.
אחד מהקבוצה לימד אותנו שיר מסעות שמצא לו מקום מדוייק בתוך החלל הפנוי שבי: "אלך לי בדרך, אלך ולא אפחד - עד שאמצא לי אלוקים אחד. לא כל המלאכים גרים רק בשמים - ראיתי כמה על האדמה".
אני לא יכול להצביע על הנקודה המרכזית בשאלה מה תפס אותי, כנראה השילוב של סיפור המסע, בו אדם צועד בדרך, מחפש את אלוקיו מצד אחד, ומכיר גם בעובדה שמלאכים מסתובבים גם כאן - בכדור הארץ, מן הצד השני.
כשחזרתי לארץ המשכתי ללמד את השיר המתוק הזה עוד ועוד לבבות, ממשיך את החוויה החד פעמית במקום של רב פעמיות מתעייפת.
--
ניגון איננו רק אוכל מוזיקלי שערב לאוזן, מוזיקה איננה חוויה קולינרית שהופכת בעקבות פעולת מעיים לדשן בשדות - מוזיקה היא חיבור כל התחושות שיש בנו, כל הזכרונות וכל כוחות הנפש שנקראים אנחנו. מוזיקה היא צלילים של בריאת העולם. כזאת מוזיקה אני מנסה גם להעביר הלאה באירועים שלי, מוזיקת הדלתות המסתובבות.
-----
כשאדם יורד לגלות-מסע, הוא אף פעם לא שב אותו דבר. לא רק הוא משתנה, העולם כולו הופך לשונה. בפרשה אלוקים מתגלה מחדש לעולם בצורה אחרת לגמרי. אם עתה עכשיו, כינינו אותו אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, כעת, נוסף לנו הפן - ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים.
זה לא כיף גלות, הכי לא כיף שיש, אבל גם בגלות, אם אנחנו מוכנים לשבת יחד ולמצוא את הניגון של כולנו - הרי שבגאולה שתגיע אחריו, נעמוד בעולם חדש לגמרי.
הצגת כל התגובות