"עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", כך אומר הנביא ישעיהו (מג.כא) בשם ה'.
אנו העם המיוחד, מאמיני ומבשרי היחוד לעולם כולו. עם מיוחד אמרנו, אכן כן. עם מוזר לחלוטין, הנה לנו מצוה, קצת חריגה ומוזרה. את בשורת היחוד נצטוינו, לקבוע על מזוזת ביתנו.
פעמיים ציונו משה רבינו, לקבוע המזוזה על פתח ביתנו. בפרשתנו עקב, ובשבוע שעבר בפרשת ואתחנן. שתי הפרשיות המוכרות לנו בעל פה משחר ילדותנו "שמע" והיה אם שמוע".
"וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך".
והאדם שואל, מה הקשר?
אמונה זהו ענין שכלי, רגשי, אמוני. מה לה לאמונה להתנוסס על מזוזת הבית? איך אומרים: דחילק. מה הקשר בין טקסט אמוני, לדלת הבית? מה הקטע?
אכן, חייבים לציין שקודם כל זה שגעון (למעליותא). אכן, זהו צו אלוקי שמעל ההיגיון. והרי זוהי בדיוק אמונת היחוד, להאמין ברעיון הנשגב ביותר על הפלנטה שלנו, וליתר דיוק: מחוצה לה.
אבל, מסתבר שלמרות שמצוה זו היא אכן מצוה בלתי הגיונית לחלוטין ממבט ראשון, אבל הנה זה נכתב בדיו ע"ג קלף גשמי והנה זה מתקבע וחודר בקירות הבית. ובסופו של דבר: כשם שזה חודר לאבני הבית, כך זה יורד ונמשך עד שחודר גם לאבן אשר בלב פנימה, לב האבן של האדם. נכנס לבית ונתקל ביחוד, יוצא לעבודה ושוב נתקל ביחוד, וסופו שיחדור ללב האבן.
במהלך שנת תשל"ד יצא הרבי מליובאוויטש בכמה מבצעים, בבחינת מבצע גורר מבצע (על משקל מאמר התנא בן עזאי: "מצוה גוררת מצוה"). מבצע תורה. מבצע צדקה. מבצע בית מלא ספרים. מבצע כשרות. מבצע נש"ק (נרות שבת קודש).
בתוך שלל אותם מבצעים הכריז הרבי על מבצע מזוזה, במוצאי שבת פ' בשלח, י' שבט תשל"ד החל הרבי לראשונה לעורר על "מבצע מזוזה" והחל הרבי מזרז את החסידים ומעורר את דעת הקהל בהתאם שצריך מזוזה כשרה בכל בית יהודי.
המודעות אז בענין מצות מזוזה היה בשפל, כמעט שלא היו מזוזות בבסיסי צה"ל,והרבי נידב כמחצית המזוזת של צה"ל.והמשיך לעורר על הפסוק "אם ה' לא ישמור עיר, שוא שקד שומר" ועל המזוזה כתוב שד"י, והראשי תיבות: ש'ומר ד'לתות י'שראל".
כמעט ארבעה חודשים לאחר מכן, בתאריך כג' אייר תשל"ד אירעה זועה נוראית ומפלצתית בבית הספר במעלות. מחבלים השתלטו על בית ספר שבתוכו היתה קבוצה גדולה של ילדים, במהלך ניסיון ההשתלטות המחבלים ירו ופצעו והרגו ר"ל. אירוע זה נצרב בתודעה הלאומית ומכונה "ילדי מעלות" להם הוקדשה חלקה מיוחדת בבית העלמין צפת.
מיד בהיודע היקף האסון, הורה הרבי לבדוק את מזוזות בית הספר. התברר שיש 17 מזוזות פסולות, ובאורח פלאי מתחילה סברו שיש 17 הרוגים באירוע הטראגי. לבסוף התברר שיש 22 הרוגים בפיגוע הרצחני הנוראי, והרבי ביקש שיבדקו שוב את המזוזות ולאחר בדיקה וחקירה מדוקדקת התברר ש-22 מזוזות היו פסולות.
הרבי ציין זאת בהתוועדות, והוסיף שהוא הרגיש שדוחפים אותו מלמעלה לדבר על ענין המזוזה "ש'ומר ד'לתות י'שראל. וכעת - לאחר הפיגוע - הוא מבין למה... כשרואים שיש חיסרון במזוזת היחוד חסר בשמירה האלוקית.
זוהי כמובן קריאת השכמה, ובפרט לקראת חודש אלול, "עורו ישנים מתרדמתכם". יש הנוהגים (כמובא במטה אפרים, וכפי שעורר על כך הרבי באלפי מכתבים) לבדוק תפילין ומזוזות במהלך חודש אלול, וזה הזמן לעורר ולהזכיר על גודל וחשיבות ענין המזוזה, ובפרט במצב הביטחוני שבזמן האחרון. וכבר מובטחנים אנו, ש"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל".
הדברים חדרו לתוך העולם. הנה דוגמית קטנה לה הייתי עד במהלך שירותי הצבאי:
יום אחד רצתה הקשלחי"ת (קצין/ת שלישות חטיבתי) להעמיד למשפט חיילת.
על שום מה? החיילת הסוררת הלכה לישון במהלך היום, לאחר שכל הלילה לא ישנה.
ועל מה המהומה? וכי למה לא ישנה? כי לא היה לה מזוזה בחדרה.
הקצינה טענה, נו באמת? בגלל שאין מזוזה את לא הולכת לישון? והחיילת בשלה, היא פשוט לא הצליחה להירדם. היא פשוט פחדה.
מה התברר?
אני הח"מ הייתי אחראי על בדיקת המזוזות בחטיבה, בהתאם לכך הורדתי את המזוזות מכל החדרים (כפי הנהוג, ומתאים גם ע"פ שולחן ערוך, כפשוט). כשהחיילת גילתה, שנחסרה המזוזה מחדרה, נבעתה עד עמקי נשמתה הזכה. כנראה חיילת זו, בעלת חושים עדינים של נשמה יהודית, הרגישה שחסר בשמירה האלוקית… ממש כך.
אני ראיתי כן תמהתי, מנין לה לחיילת זו, תחושה יהודית שכזו?
הפליא אותי עוד יותר (עד כדי צחוק של ממש): כאשר הקצינה צעקה עליה… החזירה לה החיילת, מה את גויה? איך את מסוגלת להירדם בלי מזוזה???
כמובן כמובן, שהחיילת זוכתה בסוף במשפט…
ואני תמהתי/נבוכתי לעצמי, וכמובן מסקנתי המתבקשת: עלי ללמוד מוסר ותמימות, מתמימותה של חיילת. אמנם אני המלומד ויודע הלכות, אבל כדאי לקבל קצת לקח מנשמה יהודית לוהטת ובוערת…
זוהי כוחה של "מבצע מזוזה".
הרבי, באמצעות שלוחיו הרבים, החדיר בתודעה: מזוזה = שמירה.
עד כדי כך הגיעו הדברים, שרעיון המזוזה חדר בעולם, וכבר הגיע המצב לכך שאם יש בעיה כלשהי ישר רצים למזוזה. היום זהו דבר הפשוט מכל פשוטים.
וכבר היה מקרה שאירע פריצה למאן דהו, והוא בצר לו כתב מכתב לרבי ובו שאלה האם עליו לבדוק מזוזה בעקבות הפריצה. ומה היתה תגובת הרבי? כדאי שיבדוק את המנעולים של דירתו.
מצחיק, רעיון המוזה חדר עד כדי כך, שעוד לפני שבודק היהודי את המנעולים הוא רץ הישר למזוזה… צריך להזכיר לו שיש גם השתדלות בדרך הטבע שקוראים לזה מנעול...
זקני צפת היו אומרים בבדיחותא: שתי סיבות היו במלחמת העצמאות שבזכותם הצליחו לכבוש את צפת בשנת תש"ח, סיבה אחת טבעית והסיבה השניה נסית.
הסיבה הטבעית שאמרו "תהלים", והנסית היתה שהגיעו הפלמ"ח…
אף כאן במזוזה, יש לנו לומר בהלצה (שיש בה הרבה מן האמת): שתי סיבות שומרות עלינו, הטבעית זו המזוזה והנסית זהו צה"ל והמשטרה. (למי שמתקשה נוסיף הבהרה להלצה זו: הרי ברור עד כמה צה"ל וכוחות הביטחון עובדים קשה להגן, וה' יהיה בעזרם. אך יחד עם זאת, ברור שכבשה בין שבעים זאבים השוחרים לטרף, וכל כמה שיעמלו מגיני היישוב, זה הרי לא יכול לכסות כל מחבל ומפגע. וכל המתבונן יבין ש"אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר". וממילא: כל פיגוע שמצליחים כוחות הביטחון לסכל, זהו בחינת נס שהצליחו ליירט מקרה אקראי מתגלגל… והאלקים המסתתר בתוך הטבע (אל-הים בגימט' טבע) הוא זה השומר עלינו כביכול בדרך הטבע מבלי שנחוש כיצד הוא מגן עלינו, וכמאמר: "אין בעל הנס מכיר בניסו"… "לעושה נפלאות גדולות, לבדו" רק הוא לבדו המכיר בנפלאות שעושה עמנו בכל יום ובכל עת ובכל שעה…)
מ-זו-זה - "זו" ו"זה" עשו חתונה.
"זו" (בחינת נקבה, מקבל) זוהי כנסת ישראל האשה של הקב"ה בחינת "זה" (בחינת זכר, משפיע). "זה א-לי ואנוהו" עשה חתונה עם כנסת ישראל "עם זו יצרתי לי, תהלתי יספרו".
מ-זו-זה זו הניצבת על פתח דלתנו, מזכירה לנו עם דל"ת רבתי (גרזן ענק, כפי שסיפרנו במדור זה שבוע שעבר) "שומר גוי אחד, שמור שארית עם אחד, המייחדים שמך ה' אלקינו ה' אחד".
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com