בפרשת וייצא יעקב אבינו מראה לנו את החשיבות ביכולת לראות ולהשקיע לטווח ארוך. שבע שנות עבודה קשה, שהופכות לארבע עשר, משקיע יעקב כדי לזכות ברחל. כשהגמול כל כך רחוק בעתיד, ואיננו בטוח (בהתחשב באופיו של לבן), צריך אורך רוח, נחישות ואמונה יוצאי דופן להתחייבות כזו.
היכולת הזו חשובה מאוד בימינו, שכן אנחנו נדרשים היום להשקעות ומאמץ דומים כדי להתמודד עם אתגרי הקיימות הקשים שהבאנו על עצמנו.
כדי להימנע מהנזקים הכבדים שהזיהום האנושי יפיל עלינו, על ילדינו ועל נכדינו בעתיד יש צורך בפעולה נמרצת. הדבר בוער במיוחד בתחום האנרגיה שאנחנו מייצרים ממקורות של דלקים מאובנים - פחם, נפט וגז - אשר השריפה שלהם משנה את האקלים באופן מסוכן מאוד. יש בידינו פתרונות - אנחנו יכולים לייצר את האנרגיה הזו ממקורות נקיים יותר כמו שמש ורוח וכו׳. אבל כדי לעשות את המעבר הזה דרושות השקעות משמעותיות בבניית תשתיות אנרגיה חדשות, החל מהיום, ובאופן עקבי במשך שלושים השנים הקרובות. אם נעשה כן, נמנע נזקים כבדים מאוד של שינוי האקלים, שיסכנו את עתידנו ויפגעו בנו ובדורות הבאים פגיעה כלכלית איומה.
למרבה הצער, נראה שאנחנו ומנהיגינו לא ניחנים ביכולות של יעקב אבינו להתמסר להשקעות הדרושות, למרות שהן דורשות מאיתנו הרבה פחות ממה שיעקב אבינו השקיע. כיום מדובר בסך הכל בסדר גודל של אחוז אחד מההכנסה העולמית לשנה כדי לעשות את הנדרש, בעוד שיעקב אבינו מסר מאה אחוז מהכנסתו לצורך הענין.
לרב בני האדם יש שתי חולשות פסיכולוגיות בהתיחסותינו לעתיד: הראשונה היא להקל בערכם של דברים שיתרחשו בעתיד, והשניה היא לדחות למועד מאוחר יותר פעולות הדורשות מאמץ מיידי, תוך אמונה מוטעית שבעתיד יהיה לנו קל יותר לנקוט במאמץ הדרוש. כל אחד ואחת מאיתנו מכירים את הנטיות האלה מחייהם האישיים, והמחקר הכלכלי ניתח אותן לעומק והוכיח כיצד הן משפיעות על ההחלטות של בני אדם במישורים רבים, כולל החלטות כלכליות.
אך כיום ניתן לראות כיצד מנהיגינו ואנו, כמדינות, מתנהגים באופן דומה בהקשר של משבר האקלים.
מצד אחד, החולשה הראשונה התבטאה במשך זמן רב בסירוב להכיר בהצדקה הכלכלית של ההשקעה במניעת שינוי האקלים. אחת הסיבות העיקריות היתה העובדה שהנזקים צפויים להתרחש רק עוד עשרות שנים. כשכלכלנים התחילו להשוות את העלויות העכשוויות והתועלות העתידיות של מניעת שינוי האקלים, הם חישבו את הערך הכלכלי של הנזקים שיתרחשו בעתיד תוך יישום של שיטת ההיוון מתורת המימון, כלומר על ידי שימוש בשער הריבית כדי לחשב את ערכו של כל שקל שנפסיד בעתיד למונחים עכשויים. בדרך כלל מתשמשים בשיטה זו לחישובים הנוגכעים למספר קטן של שנים. הבעיה היא שכשמהוונים בשער הריבית באופן מצטבר על פני עשרות שנים, המתמטיקה גורמת לערכו של כל אירוע ונזק שמתרחש בטווחי זמן של עשרות שנים, אפילו אם הוא יהיה כבד מאוד בעתיד, להיות קטן במונחים עכשויים. המסקנה שנובעת מחישוב כזה היא שאין הצדקה להשקיע במניעת נזקים ארוכי טווח כל כך. השימוש בשיטה זו בהקשר של האקלים גרם לויכוח עז בין כלכלנים. עם הזמן, יותר ויותר כלכלנים הגיעו למסקנה שזו טעות עקרונית להשתמש בשער הריבית בצורה כזו על פני כל כך הרבה שנים. אפילו הכלכלן פרנק רמסי, שהיה אחד החלוצים של השימוש במודל ההיוון, טען עוד בזמנו, הרבה לפני שנושא האקלים בכלל עלה על הפרק, שמדובר בשיטה שהיא פסולה מבחינה מוסרית ומשקפת חולשה של הדמיון האנושי להתייחס לעתיד.
בינתיים, העולם התקדם הלאה. ככל שהמדע הביא עוד ועוד ראיות לסכנה הגדולה הכרוכה בשינוי האקלים, מרביתינו ומרבית מנהיגינו הכירו בחשיבות של מניעתו, אפילו במחיר גבוה. הדבר מתבטא היטב בהכרזותיהם של רב מנהיגי העולם בכנס האקלים השבוע על הצורך וההתחיבות שלהם להביא לאפס את שיעורי הזיהום עד 2050 בערך, דבר שהמדענים מסבירים שהוא הכרחי כדי להימנע מהתחממות קטסטרופלית ממש.
אולם כאן נכנסה לפעולה חולשתינו השניה. למרות שאנחנו מכירים בהכרח לפעול למניעת שינוי האקלים, אנחנו נוטים לדחות את הפעולות הדרושות, שנה אחרי שנה. כל שנה יש ענין אחר שדורש התייחסות מיידית וגורם לנו לדחות את הפעולה הדרושה. אנחנו אומרים לעצמינו שנתחיל לטפל בענין עוד שנה, או עוד שנתיים. הרי שנה אחת או שתיים לא ממש משנות. זה אמנם נכון, אבל הבעיה היא שגם בשנה הבאה נחזור על אותו דפוס התנהגותי.
כדי לאפס את הזיהום עד 2050 מוכרחים להתחיל עכשיו בפעולה נמרצת להשקעה בתשתיות אנרגיה מתחדשת שתחלפנה את תשתיות הדלקים המאובנים. למשל, זה אומר שעד 2030 יש לצמצם את הזיהום בחצי, וזה בתורו אומר שיש להתחיל לפעול מיד ובאופן נמרץ. הבעיה היא שבעוד מנהיגי העולם מתחייבים ליעדים של 2030 ושל 2050, הפעולות שננקטות היום ועכשיו בפועל אינן עומדות בקנה אחד עם ההתחיבויות האלה. דוח של האו״ם שיצא השבוע מצביע על כך שהפעולות שננקטות היום יביאו אותנו להתחממות גבוהה בהרבה מהסף הדרוש כדי למנוע קטסטרופה.
יעקב אבינו מראה לנו, ביכולת להתגייס באופן מיידי ועקבי, ללא דחייה ובמשך שנים לטובת גמול שיתממש רק עוד שנים רבות, כיצד אפשר וראוי להתגבר על החולשות הפסיכולוגיות האנושיות. הלוואי שאנחנו ומנהיגינו נצליח ללמוד ממנו לפני שיהיה מאוחר מידי.