חז"ל מספרים במדרש על יהודי שגעתה פרתו בעיצומו של תשעה באב, היהודי תמה לפשר הגעיה המוזרה, עבר באזור "ההוא טעיא"
(טעיא בארמית זהו רוכל ערבי, אך בגמ' הרבה פעמים זה מציין את אליהו הנביא זכור לטוב שהתחפש לפעמים לערבי) ואמר לו עכשיו נחרב בית המקדש של היהודים. היהודי נבהל ונחרד עד עמקי נשמתו והפרה געתה שוב, אמר לו "ההוא טעיא" עכשיו נולד מושיען של ישראל.
במילא יוצא לנו שיום תשעה באב הוא יום הולדת המשיח, והרעיון בפשטות הוא שכדי לזכות לבית המקדש השלישי והמשולש שיבנה בשתי ידיו של הקב"ה (בשונה מבית ראשון ושני שנבנו רק ע"י יד אחת, בראשון ימין ובשני בשמאל) ויהיה "בניינא דקוב"ה" לנצח. כדי לזכות לזה צריך המקדש השני להיחרב ועל חורבתו יבנה השלישי.
וזה בעצם מסר עצום לעם ישראל, לא לפחד מחשכת הליל, חושך ואפילת החורבן והגלות הארוכה והאיומה. הובטחנו שניגאל וכבר נולד משיחנו.
הגמ' מציינת שכל מצוה בתורה הקב"ה גם מקיימה, כך לדוגמא הגמרא מציינת שהקב"ה מניח תפילין ועד שהגמרא שואלת מה כפרשיות התפילין של הקב"ה?
בהתאם לזה צפה ועולה השאלה: הרי בתורה יש מצווה לשבר ולהרוס עבודה זרה מארצנו והתורה מסיימת "לא תעשון כן לה' אלקיכם" מכלל דאסור להחריב את בית המקדש, וכיון שהקב"ה מקיים את המצוות כיצד זה איפשר הקב"ה לשונאי ישראל להחריב את ביתו?
חז"ל אומרים את המשפט הבא "עלה אריאל (הקב"ה) במזל אריה (אב) והחריב אריאל (ביהמ"ק), כדי שיבוא אריאל (הקב"ה) במזל אריה (אב) ויבנה אריאל (ביהמ"ק)". ומה רצו לומר בחרוזים אלו?
מדייק הרבי מליובאוויטש: שבזה רצו חז"ל להדגיש שכל סיבת החורבן היתה ע"מ לבנות ולתקן משהו יותר טוב מן הראשון. וישנה הלכה מפורשת שמותר להחריב בית כנסת ע"מ לבנות/לשפץ ביכנ"ס חדש.
השבת נקרא בהפטרה:
"חזון ישעיהו בן אמוץ… ציון תפדה ושביה בצדקה".
ע"ש זה נקקראת השבת "שבת חזון".
תורת החסידות כדרה מחפשת עומק נוסף, ולכן הר"ר לוי יצחק מבארדיטשוב אומר: למה נקראת השבת "שבת חזון"? לפי שבשבת זו מראים (חזון ל' מחזה וראיה) לכל יהודי את בית המקדש השלישי. את האימרה הזו בשם הבארדיטשוב'ער אמר ר' הלל מפארטיש (חסיד של בעל התניא), והרבי מליובאוויטש חזר עליה ופירסם אותה אין ספור פעמים.
ולמה מראים לנו את בית המקדש השלישי?
משל למה הדבר דומה? לילד שקיבל בגד חדש וקרע/לכלך אותו. אבא קנה לו בגד חדש, והילד שוב קרע/לכלך. האבא לא נתן לילד שוב בגד שלישי, הוא קנה בגד ושם אותו בארון והראה לילד ואמר לו: כשתדע לשמור על הבגד אז תקבל אותו.
כך הקב"ה הכין לנו את בית המקדש השלישי, ובשבת חזון הוא מראה לנו אותו, כשנראה געגועים אל הבגד היפה והחדש וכשנבטיח לשמור עליו נקבל אותו בהחלט.
ואם יתמה הקורא הנכבד:
לא זכור לי שראיתי אי פעם ב"שבת חזון" את בית המקדש בחזוני?
זאת השיב הרבי מליובאוויטש:
המשנה (אבות ו) אומרת "בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת, אוי להן לבריות מעלבונה של תורה".
מישהו שמע בת קול כזו לאחרונה? אלא מסתבר שיש לו לאדם מימד נפשי רוחי ונשמתי עדין יותר, ואילו האדם יהיה קשוב לו יותר הוא יראה וישמע דברים אלוקיים מרתקים.
כיצד נהיים קשובים ל"חזון המקדש", אם לומדים על בית המקדש ומשתוקקים אליו וכוספים לו אז רואים אותו בחזון. כך קרה לי בביתי, כאשר ילדתי הבכורה, ילדה בת עשר, סיפרה שראתה בחלומה את בית המקדש.
ומהחזון האלוקי הזה נגיע בקרוב ממש ל"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים"
נדמה שבעידן של תהפוכות אזרחיות ופוליטיות כמו בעידן של ימינו ולאחרי שכבר התקיימו כל הסימנים המצביעים על "עקבתא דמשיחא", כולל חוצפא יסגא ובכמויות… לא צריך להכביר במילים שמרגישים את המשיח על סף הפתח ממש.
תשעה באב נקרא במגילת איכה "מועד", "קרא עלי מועד". השנה נזכה לאכול בסעודה המפסקת בשר ולשתות יין עד כסעודת שלמה בשעתו, ויהי רצון שנמשיך ישירות לתוך סעודת שור הבשר והלויתן, וייהפך מיום צום ובכי ליום שמחה, עד שמחת הגאולההאמיתי והשלימה "אז ימלא שחוק פינו" "ושמחת עולם על ראשם".
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com