בפיוט האל"ף-בי"תי הידוע שחיבר רבנו אלעזר הקליר לפרשת זכור, המושר בקול רם על ידי קהילות ישראל בשבת זו, הוא מסיים במילים נוקבות אלה: "זכור דרש לשבור חומשים, תמימה קבע לסיים חמושים, תכלית שבעים נתלה על חמישים". חרוזים אלה נושאים עומק מסתורי וחותמים את היצירה בחגיגיות. חכמי הפיוטים התעמקו בשורות אלו והציעו פירושים שונים.
יש שקשרו זאת לשבעים ימי שלטונו של המן, שהסתיימו בבושת פנים כשגופתו הוצגה לעין כל על עץ תלייה. אחרים ראו בכך רמז לשבעים שנות גלות בבל שהובילו לנס גדול, ויש שהפנו למדרש בפרשת נשא (במדבר רבה יד, יב), שם נאמר כי מפסוק "אחר הדברים האלה גידל המלך את המן" ועד "ויתלו את המן" ישנם שבעים פסוקים – "תכלית שבעים נתלה על חמישים". כך או כך, חז"ל מצאו כאן עומק נוסף למצוות השמחה בפורים, שכן "יין" בגימטריה שווה שבעים.
ובנוסף, ישנה אגדה מופלאה המבארת את הפיוט בדרך הדרש, הקשורה למאורע מימי רב שרירא גאון לפני כמעט אלף שנה: אדם עשיר נפטר והותיר אחריו שני בנים שהתדיינו בדין תורה יוצא דופן. אביהם השאיר עושר עצום, אך הם לא חשקו בו. אוצרות של זהב ואבנים טובות נראו להם חסרי ערך לעומת ירושה יחידה במינה – ספר תורה קדוש שנכתב בידי עזרא הסופר. הגווילים שעליהם כתב עזרא במו ידיו היו בעיניהם יקרים מכל, וכל אחד מהם רצה לזכות בהם. המחלוקת המיוחדת הזו, שהוכרעה לבסוף בגורל משמיים, עוררה התפעלות גם בקרב אומות העולם והעלתה את קדושת התורה למרומים. אך היה מי שראה זאת בעין עקומה: יהודי שסטה מדרך הישר והמיר את דתו. בלילה חשוך הוא פרץ לבית הכנסת, פגם בספר היקר, מחק את האות "ע" בפסוק "ועבדתם את ה' אלוקיכם" והחליף אותה ב"א" – מעשה נבלה וחילול קודש. סופו של אותו פורע היה מר: עינו נמצאה באורח פלא תחת שולחן בית הכנסת, ובלילה נגלה עזרא הסופר בחלום לתקן את הספר.
הרה"ק מאפטא זי"ע (ב"אוהב ישראל", ליקוטים חדשים, ד"ה ותען) קשר זאת למגילת אסתר: המן ניסה תחילה לשכנע את אחשוורוש למכור לו את ישראל לעבדים תמורת עשרת אלפים ככר כסף, והמלך אישר זאת בחתימתו – "יכתב לעבדם". אך המן, בעורמתו, שינה את הע' בא', והפך את הצו ל"יכתב לאבדם", וכך נשלחה הפקודה להשמיד ולהרוג. במשתה היין אמרה אסתר: "אילו נמכרנו לעבדים ולשפחות, כפי שהוסכם תחילה, הייתי שותקת", ואחשוורוש זעם: "מי העז לעשות זאת?" – שכן לא ידע על תרמיתו של המן. לכן, "תכלית שבעים" – גורלו של מי ששיחק באות הע' – "נתלה על חמישים".
קרדיט – המבשר התורני