"וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹקָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה" (במדבר כ"ב)
רש"י, בפירושו על הפסוק, מציין את דברי המדרש "למדנו שנפשו רחבה, ומְחַמֵּד ממון אחרים". כלומר, חז"ל עושים לבלעם - "אִבְחוּן פסיכולוגי". ומתוך דבריו, הם חושפים את צפונות לבו, ומגלים שהוא רודף בצע וקנאי.
המוזר הוא, שביטוי דומה - אנו מוצאים גם במקום אחר, והפעם, אצל אחד מגדולי ישראל!
כך העיד על עצמו רבי יוסי בן קיסמא במסכת אבות (פרק ו): "פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָּגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי - שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ - שָׁלוֹם. אָמַר לִי: רַבִּי מֵאֵיזֶה מָקוֹם אָתָּה? אָמַרְתִּי לוֹ: מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי. אָמַר לִי: רַבִּי רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּנְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת? אָמַרְתִּי לוֹ: אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה".
האם עושים חז"ל איפה ואיפה?! מדוע אצל רבי יוסי בן קיסמא - נחשב לו הדבר לצִדְקוּת, ואילו את בלעם - שופטים לחומרה, ונחשב לו הדבר כ"רדיפת בצע"?
על שאלה זו נאמרו תירוצים שונים, ואפשר שכולם נכונים:
א. רבי יוסי אומר: "אֵינִי דָר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה" - אני מרצוני, ומבחירתי החופשית - מעדיף את מקום התורה על פני כל הכסף והזהב. לעומתו, בלעם אומר: "לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹקָי". רוצה לומר: אילו הדבר תלוי בהעדפה האישית שלי, הרי רצוני הוא לקלל את ישראל - ולזכות בממון רב! אך מה אעשה? שאני תלוי ברצון ה' - אשר כופה עלי, ואינו מאפשר לי ללכת עמכם.
ב. יש להבחין- "מי מִצְמֵץ ראשון?" מי העלה לראשונה את הנושא הכספי? האדם שפגש את רבי יוסי, הציע לו - מיוזמתו, הצעה נדיבה: "רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּנְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת?" לפיכך, עונה לו רבי יוסי - באותו לשון.
אולם אצל בלעם - היה הדבר שונה לחלוטין, בלק לא הציע לבלעם כסף, רק כבוד: "כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד".מה משיב לו בלעם? "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב", מי דיבר על כסף? בלעם! כיון שתאוות הממון - דברה מגרונו.
ג. גובה השכר הנדרש, מעיד על כוונת האומר. רבי יוסי בן קיסמא לא נקב בסכום מסוים, אלא בסכום דמיוני שאינו בר השגה: "כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם". דבריו מוכיחים - שלא הייתה כוונתו לכסף ממשי, אלא לשון גוזמה, הוא לא באמת מייחס חשיבות לכסף.
מה שאין כן - בלעם, הוא היה מאוד ברור בדרישה שלו ובסכום שהוא מצפה לו: "מְלֹא בֵיתוֹ" - של בלק, "כֶּסֶף וְזָהָב!" אמנם, זהו סכום גדול, אבל הוא ממשי ובר ביצוע להשיגו, ובמיוחד אצל מלך כמו בלק. משמע מדבריו, שהוא התכוון במלוא הרצינות לשכר שהוא נקב בו, וזה הראיה - "שנפשו רחבה, ומְחַמֵּד ממון אחרים".
ד. אפשר, שאכן יש מקום לעשות איפה ואיפה! לא כל דיבור על כסף - מעיד באופן חד-משמעי - על תאות ממון. אלא שאצל אדם כמו בלעם, שאנו מודעים לאישיותו ותאוותיו - ממקומות נוספים, ניתן לומר שהדיבור הזה מבטא "רדיפת בצע". מה שאין כן - רבי יוסי בן קיסמא, שאנו לומדים להכיר את אישיותו ממקורות אחרים - שמביאים לידי ביטוי את גדלותו, אין לנו לשפוט אותו בעניין זה לגנאי - אלא לשבח.
על פי זה, ניתן להסביר את אחת התמיהות על נוסח ה"הגדה של פסח": "חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵינוּ אֶתְכֶם. רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. לָכֶם וְלֹא לוֹ! וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל - כָּפַר בְּעִקָּר". במה שונה ה"רשע" מה"חכם" שאמר גם הוא: אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵינוּ - אֶתְכֶם?!
לדברינו, אמירה זו אפשר לדרוש לגנאי, ואפשר לדרוש אותה לשבח, מי שידוע ממעשיו האחרים כ"רשע" - משמע גם דבריו אלה הם באים מתוך רשעות, ומי שידוע כצדיק - מסתבר שגם בדבריו אלה, אין שום כוונה להוציא עצמו מן הכלל, ואין לגנותו על כך.