בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציוןדחה את תביעתו גבר גרוש ואב לילד בן 15, שביקש לפתוח הסכם גירושין ולדון מחדש בגובה המזונות אותם הוא משלם. השופטת מירה רום-פלאי הבהירה כי אין להפריד בין המזונות לבין יתר ההסכם, שכלל שורה של התחייבויות הדדיות ואף ויתורים כספיים מפליגים מצד האם.
בשנת 2011 האב והאם התגרשו וחתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, במסגרתו האב התחייב לשלם מזונות בסכומים מסוימים. על פי ההסכם, המשמורת נקבעה אצל האם, ואילו לאב נקבעו זמני שהות נרחבים עם בנו – פעמיים בשבוע עם לינה, ובכל סוף שבוע שני.
מאז ועד היום השניים מקיימים את ההסכם באחריות ובשיתוף פעולה מלא. השופטת רום פלאי כינתה אותם בפסק דינה "זוג הורים טובים ומסורים".
בתביעה שהגיש בשנה שעברה, האב טען כי נגרם לו עוול כיוון שהנסיבות השתנו. בעניין זה הוא הצביע על עליית שכר של האם, וזמני שהות נרחבים יותר.
בנוסף הוא טען כי גם המצב המשפטי השתנה, וזאת לנוכח פסק דינו המפורסם של בית המשפט העליון משנת 2017, בו נקבע כי במקרים של זמני שהות שווים תהיה חתירה לשיוויון בין המינים בכל הקשור למזונות ילדים מעל גיל 6, וסכומי המזונות ייקבעו בהתאם לזמני השהות ויכולותיהם הכלכליות של ההורים.
מנגד, האם (הנתבעת) טענה בין היתר כי הנסיבות לא השתנו, זמני השהות מתקיימים בדיוק כמו בעבר, וכי ההסכם הוא מכלול אחד של חיובים והתחייבויות, ולא ניתן לשנות את גובה המזונות כעת לאחר שמונה שנים. בהקשר זה האם אף טענה כי בזמנו היא ויתרה לאב על הרבה כסף, מתוך הסתמכות על המזונות שאותם היא עתידה לקבל.
ראיית הזהב
בכל הקשור לפסק דינו של העליון, השופטת רום-פלאי הבהירה כי בשלב זה, כפי שטענה גם האם, בתי המשפט קבעו כי לא כל שינוי מצדיק התדיינות מחודשת לעניין גובה המזונות.
בהמשך השופטת אף קיבלה את עמדת האם ביתר הדברים, כשהסבירה כי הסכם הגירושין נחתם אחרי תהליך ארוך של גישור ומו"מ, שהתבסס על בחינה מעמיקה של כלל הנתונים הכספיים ושל טובת הילד כמובן. לפי השופטת, האב לא הצליח להוכיח כי שיעור המזונות נקבע באופן מופרד או מנותק מחיובים ועניינים אחרים.
להפך, השופטת שוכנעה כי האם אכן ויתרה לאב על החזרת סכום של בין 300,000 ל-398,000 שקל, שניתן להם על ידי הוריה עבור רכישת דירתם, ואף ויתרה על זכויותיו הסוציאליות של האב, בסכום של כ-250,000 שקל.
"מששוכנעתי כי היו ויתורים רכושיים של האם באופן שמשליך על חיוב המזונות העתידי הרי שדי בכך כדי לסגור את שער הכניסה להתדיינות חוזרת בפני בית המשפט", כתבה.
בכל הקשור לשכר שהצדדים משתכרים, השופטת הסבירה כי השכר של שניהם עלה במהלך השנים, כלומר מצבם של שניהם השתפר. "מצב דברים זה הוא 'ראיית הזהב' לטיבו של ההסכם ולאיזון שהצליח לייצר בין שני ההורים באופן שממקסם את טובתו של הקטין", ציינה.
התוצאה היתה כי האב ימשיך לשלם את אותם מזונות כפי שנקבע בהסכם הגירושין. האב חויב לשלם לאם הוצאות בסך 6,000 שקל.
לקריאת פסק הדין תלה"מ 17172-05-18
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד לין קורזינר עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.