בצוואה שנחתמה בנובמבר 2012,הוריש המנוח את כל רכושו לאחותו ואילו לשלושת ילדיו כתב כי אינו מעניק דבר כיוון שזנחו אותו.
לאחר פטירתו ביקשה האחות לקיים את הצוואה, אך ילדיו התנגדו וטענו כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של אביהם. הילדים סיפרו שהיחסים עמו היו מורכבים אך בשנים האחרונות הם השתפרו והוא הודיע להם על כוונתו להוריש להם את רכושו.
עוד הם טענו כי סמוך למועד עריכת הצוואה אביהם לא היה כשיר לצוות, בין היתר משום שלקה בסרטן, שהותיר אותו חלש ומבולבל.
לטענתם, דודתם, המבקשת, ניצלה את מצבו ואת תלותו בה והשפיעה עליו "השפעה בלתי הוגנת" לערוך צוואה לטובתה. הם טענו כי המבקשת בודדה את המנוח מסביבתו עד כי הפך תלוי בה לחלוטין והייתה מעורבת בכל ענייניו לרבות אלה הכספיים.
טענה נוספת שהעלו הייתה כי דודתם הייתה מעורבת בעריכת הצוואה ברמה המובילה לפסלותה. הם פירטו כי היא הייתה בפגישה עם עורך הדין, הכתיבה את נוסח הצוואה ואף שילמה לו את שכר הטרחה. לטענתם, אביהם כלל לא ידע על מה הוא חותם בשל עירוונו, וניכר כי חתימתו לא הייתה חופשית אלא נחתמה בעזרת "יד מדריכה".
מנגד, טענה הדודה כי אחיה היה צלול וצוואתו נערכה מרצונו החופשי וללא כל השפעה או מעורבות פסולות מצידה. לטענתה, רצונו לנשל את ילדיו נכתב במפורש והוא תוצאה של יחסם המחפיר אליו. מדובר בילדים שחלקם היו עמו בנתק מוחלט והוא אף ניהל נגדם הליכים משפטיים. אפילו להלוייתו לא כולם הגיעו.
המבקשת הודתה כי היא זו סייעה למנוח בכל שהצטרך וציינה כי היא ובני ביתה היוו עבורו תחליף למשפחה. לדבריה, אכן היתה מיופת כוח בחשבונו אך לא ניסתה להשתלט על הכספים ולא עשתה בו שימוש בלתי ראוי.
לא הוכיחו
השופטת אילת גולן-תבורי דחתה את כל טענות הילדים והורתה באחרונה על קיום הצוואה.
השופטת קבעה כי הילדים לא הצליחו להוכיח שאביהם המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה. כך, ציינה השופטת, הילדים לא הציגו חוות דעת מומחה שתתמוך בטענתם לגבי מצבו, ואף מנעו בפועל את בדיקת המומחה מטעם בית המשפט על ידי כך שלא העבירו לו מסמכים ולא שילמו את שכרו.
כן נקבע כי לא הוכח שהמנוח היה נתון להשפעה בלתי הוגנת. להיפך, לטעמה של השופטת גולן-תבורי, אף שהסתייע באחותו בשל מוגבלותו, הוכח שהמנוח היה עצמאי ולא פיתח בה תלות מיוחדת.
בנוסף נפסק כי הראיות מוכיחות שהמבקשת לא נכחה בעת חתימת הצוואה ולא הייתה מעורבת בה באופן המצדיק פסילה.
לבסוף, השופטת הסתייגה מהנסיון לטעון כי המנוח, בשל עיוורנו, לא יכול להוריש בצוואה. לדבריה, אין כל פסול בצוואה שהוכתבה על ידי המנוח ונחתמה על ידו בפני עד באופן שהוא רגיל כל חייו. הפסול, לגישתה, הוא בנסיון להציג את מוגבלותו הפיזית כמוגבלות נפשית במטרה לשלול ממנו את הזכות להוריש כפי רצונו.
בסיכומו של דבר, הצוואה אושרה וילדיו של המנוח חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25 אלף שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עורכי דין ירושות וצוואות • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד אילן אלטר טל עוסק בירושות וצוואות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.