דרשה זכויות בדירת הבעל כי "אביה מימן את החתונה"

התובעת לא הצליחה להוכיח כוונת שיתוף בדירה. אילסורטציה (צילום: שאטרסטוק)

בני הזוג נישאו ב-2005 ונולדו להם שני ילדים. ב-2013 הם נפרדו וכשנה וחצי מאוחר יותר התגרשו. במשך רוב שנות נישואיהם חיו הצדדים בדירה בתל אביב שהייתה רשומה על שם אמו של הבעל. בסמוך לפרידתם העבירה האם את הדירה במתנה לבנה והיא נרשמה על שמו.

בתביעה שהגישה האישה לפני כשלוש שנים נגד בעלה היא טענה שחצי מהדירה שייכת לה. לטענתה, לפני החתונה הוסכם בין אביה לבין אמו של הנתבע שהוא יממן את החתונה ואילו היא תעביר לזוג הטרי את זכויותיה בדירה ללא תמורה בחלקים שווים.

אלא שהאם התנתה את העברת הזכויות בחתימה על הסכם ממון שלפיו לא יהיו לה זכויות בדירה, אך הנתבע הבטיח לה שלמרות ההסכם הדירה תהיה רכושם המשותף.

האישה סיפרה שאכן זמן קצר לפני החתונה הם חתמו על הסכם ממון שקבע שאין לה חלק בדירה אך ב-2009 הוא בוטל בעקבות בקשה משותפת שהגישו לביהמ"ש.

האישה הוסיפה שמגיעות לה זכויות בדירה גם מכיוון שבמשך השנים הושקעו בה כספים משותפים. לדבריה, ב-2006 היא והנתבע נטלו הלוואה בסך של 190,000 שקל שבאמצעותה ערכו שיפוץ מאסיבי.

בנוסף, שב-2012 הם לקחו הלוואה נוספת של 350,000 שקל שבאמצעותה פרעו משכנתא שרבצה על דירה אחרת של חמותה, מה שהיווה תנאי לכך שהיא תעביר את הדירה שבמחלוקת על שם בנה.

הנתבע הסביר מנגד שאמו רכשה עבורו את הדירה לפני שנים רבות כחלק מהסכם גירושין בינה לבין אביו.

לדבריו, במשך כל שנות נישואיהם הוא הבהיר לתובעת שאין לה זכויות בדירה. הוא הוסיף שלא ייחס משמעות לביטול הסכם הממון שכן הבין שממילא על פי חוק יחסי ממון רכוש שעובר במתנה לאחד מבני הזוג לא שייך לצד השני.

עוד לטענתו, אמנם נערך בדירה שיפוץ אך הוא היה מינורי ובסופו של דבר הוא נושא בתשלום החזרי ההלוואה שנלקחה.

נישואים קצרים

לדברי השופטת אסתר ז'יטניצקי (רקובר) מבית המשפט למשפחה בתל אביב, למרות שהסכם הממון בוטל כחודשיים לאחר שאמו של הנתבע העבירה לו את הדירה במתנה, לא צוין בהסכם הביטול שהתובעת מקבלת מחצית ממנה, דבר שלכאורה התבקש מאליו. גם בפועל, הדירה נרשמה על שם הנתבע בלבד.

עוד לדבריה, העובדה שהתובעת חתמה בסמוך לחתונתה על הסכם הממון בו הצהירה שאין לה זכויות בדירה סותרת את טענותיה ביחס להסדר בין אביה לבין אמו של הנתבע.

ביחס להשקעה בדירה קבעה השופטת שאמנם הצדדים נטלו הלוואה משותפת לצורך שיפוץ אך בפועל היא הוחזרה בהלוואת משכנתא שלקחו זמן קצר לפני פרידתם והנתבע הוא שנושא בהחזרים כיום.

השופטת סיכמה שמדובר בזוג שהיה נשוי פרק זמן לא ארוך והתובעת לא הצליחה להוכיח כוונת שיתוף בדירה. לפיכך דחתה השופטת את בקשתה לקבל זכויות בדירה אך קבעה שעל הנתבע להחזיר לה 160,000 שקל עבור השתתפותה בהלוואות השונות.

לא ניתן צו להוצאות.

• ב"כ התובעת: עו"ד אורלי לוי-ברון
• ב"כ הנתבע: עו"ד נאוה פרס, עו"ד גיתית בן יצחק

עורכי דין משפחה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבת: עו"ד סמדר ישראלי עוסקת ב- דיני משפחה

אתר המשפט ישראלי "פסקדין"

* הכותבת לא ייצגה בתיק.