התובעת שימשה במשך 22 שנים כגננת בגן ילדים שמפעילה רשת הגנים של אגודת ישראל באשקלון. במאי 2012, היא קיבלה הזמנה לשימוע לצורך בחינת פיטוריה בשל המצב הכלכלי אליו נקלע הגן.
לייעוץ בתחום:
התובעת, שהייתה רגילה לקבל מדי שנה הזמנות כאלה (שיטת ההעסקה ברשת אפשרה לפטר כל שנה עובדות על בסיס זה) – לא הגיעה לשימוע. אלא שבניגוד לפעמים קודמות, מספר ימים לאחר מכן היא קיבלה מכתב פיטורים.
למרות זאת, באוגוסט 2012 זומנה התובעת ליום היערכות לקראת שנת הלימודים תשע"ג שלבסוף נפתחה כרגיל. אך היוצרות שוב התהפכו כשהודיעו לגננות שהגן כן ייסגר בשל מיעוט נרשמים.
התובעת המשיכה בכל זאת להגיע לגן וכך גם התברר לה שהוא ממשיך לעבוד כגן עצמאי. כשבוע לאחר מכן הוציא נגדה בית הדין הרבני בבני ברק צו מניעה לבקשת הרשת. ההליך ברבני הסתיים בחתימה על "שטר בוררות" שלפיו התובעת פוטרה וזכאית לפיצויי פיטורים חלקיים.
וכך, הרשת לא שילמה לה את מלוא זכויותיה. התובעת פנתה מספר פעמים כדי לקבל את המגיע לה ולבסוף זכתה לסכום חלקי של כ-136 אלף שקל רק כשנתיים אחרי הפיטורים ומספר חודשים אחרי שהגישה את התביעה נגד הרשת לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.
בתביעתה דרשה את מלוא זכויותיה הכולל פיצוי על פיטורים ללא שימוע, ועל כך שפוטרה לאחר המועד המאפשר פיטורי עובדי הוראה.
עוד לפני הגשת התביעה, ניסתה התובעת לפנות לרשת בהצעות פשרה כדי שתחזיר אותה לעבודה והודיעה כי היא מוכנה להתפשר על זכויותיה אך הרשת סירבה.
ההליך בבית הדין המשיך להתנהל אם כך, כאשר הרשת טענה כי התובעת פוטרה כדין לאחר שנמסר לה שהגן לא יפעל בשנת הלימודים הבאה. בתוך כך הרשת הזכירה כי התובעת היא שלא הגיעה לשימוע.
לבסוף, טענה הרשת, הגן המשיך לפעול במתכונת עצמאית לנוכח המחויבות להורי התלמידים, אך בשלב זה התובעת לא הייתה רצויה עוד, לנוכח התנהלותה העיקשת והתססת ההורים.
הליך פורמלי מרוקן מתוכן
סגן נשיאה השופט אילן סופר קיבל את טענת התובעת שפיטוריה לא היו כדין וכי ההזמנה לשימוע הייתה פורמאלית בלבד, בהתאם לשנים עברו.
מסקנת השופט, שנשענה על נוהג העבר של הרשת ושיטת ההעסקה הנהוגה בה, התחזקה לנוכח מכתב הפיטורים שלא מומש. מבחינתו, הפיטורים בוטלו ברגע שהתובעת זומנה ליום ההיערכות לשנת הלימודים הבאה.
בנוסף, השופט קבע כי ההודעה על סגירת הגן "מהיום להיום" הייתה פסולה ולא חוקית, שכן ניתנה באופן חד-צדדי ומבלי שקדם לה שימוע פרטני. זאת מעבר לכך, שבסופו של דבר הגן לא נסגר והועסקה גננת חדשה תחת התובעת.
השופט ראה בחומרה את ההתנהלות כלפי התובעת שהייתה מוכנה להגיע לפשרה על זכויותיה מתוך תקווה שתוכל לשוב לעבודה אך סורבה.
"...מן הראוי היה כי עמידה של התובעת על זכויותיה לא תעמוד לה לרועץ ותביא לטרפוד החזרתה לעבודה" כתב השופט. "הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שעסקינן בעובדת וותיקה שעבדה בנתבעת כ-22 שנים".
לבסוף, בנוסף למה שכבר שולם לתובעת, השופט חייב את הנתבעת לשלם לתובעת עוד 173,131 שקלים עבור פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הלנת פיצויים ושאר זכויות סוציאליות. בנוסף הנתבעת תשלם הוצאות משפט בסך 25,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד ענת שני
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יפה צור
עורכי דין דיני עבודה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין שפרה גיטלמן ממשרד עזריאל ושות' עוסקת בדיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
הצגת כל התגובות