כשהחולה המבוגר הגיע למרכז הרפואי "צאנז" שבנתניה, הרופאים החליטו לאשפז אותו וערכו לו שלל בדיקות. בשלב זה הם בחרו לתת לו אנטיביוטיקה "רחבת טווח" על מנת לכסות אפשרות של זיהום חיידקי.
לייעוץ בתביעות רשלנות רפואית:
הצוות חשד שאולי מדובר בחיידק הריקציה, אולם בחן גם אפשרויות נוספות – מחלות זיהומיות אחרות או ויראליות. יומיים בתוך האשפוז הופיעה פריחה בכפות הידיים של החולה, האופיינית לחיידק הריקציה. בשל כך הרופאים עברו לטיפול בדוקסילין – האנטיביוטיקה הייעודית לטיפול בחיידק.
אלא שלמחרת חלה התדרדרות קשה במצבו של האיש. במקביל הגיעה בדיקה שבה לא זוהה חיידק הריקציה.
בימים שלאחר מכן, לאחר ייעוץ עם מומחה למחלות זיהומיות, הטיפול בדוקסילין הופסק וניתנה אנטיביוטיקה מסוג אחר.
יומיים אחר כך הופיעו נמקים ברגליים ובידיים שכן העידו על ריקציה. בעקבות זאת הטיפול הוחזר לדוקסילין, חייו של החולה ניצלו אך הרופאים נאלצו לכרות חלק מבהונות רגליו וכן שתי אצבעות בידו.
בתביעה שהגיש בבימ"ש השלום בתל-אביב בשנת 2011, העלה האיש טענות רבות, העיקרית שבהן הייתה כי הטיפול היה רשלני כיוון שהחיידק זוהה באיחור, והטיפול התרופתי לא תאם את מצבו. בית החולים טען בפירוט כי לא הייתה התרשלות, וכמקובל, כל צד הגיש חוות דעת רפואיות מטעמו.
סגן הנשיא השופט רמי חיימוביץ מינה מומחה מטעם ביהמ"ש. מומחה זה סבר שהתנהלות הצוות הרפואי הייתה סבירה ונכונה וכי אין קשר סיבתי בין הטיפול לבין כריתת האצבעות.
"לא בלב קל"
למרות זאת, השופט חיימוביץ קיבל את התביעה. השופט כתב כי החלטתו "לא ניתנה בלב קל שכן הצוות הרפואי פעל במסירות, קיבל החלטות נכונות והציל את חייו של התובע".
השופט נכנס לעובי הקורה, ניתח כרונולוגית את מהלך הטיפול יום אחר יום, ודחה את רוב טענות התובע. בימים הראשונים, לטעמו, החלטות הצוות היו נכונות. כך למשל, השופט השתכנע שבהיעדר אבחנה ברורה, ההחלטה על טיפול באנטיביוטיקה רחבת טווח הייתה סבירה.
ואולם, עם כל הערכתו לצוות, בנקודה אחת השופט השתכנע כי הרופאים התרשלו. השופט קבע כי "הפסקת הטיפול הייעודי בריקציה (דוקסילין) והחלפתו באנטיביוטיקה רחבת טווח (טאבניק) מקורה בטעות, שכן ברשימותיו של המומחה למחלות זיהומיות של בית-החולים נרשם כי המליץ על הוספת הטאבניק ואין המלצה על הפסקת הדוקסילין. המומחה לא זומן לעדות ובהעדר תיעוד או רשומה רפואית אחרת המסקנה העולה מן המסמכים היא כי המלצתו לא הובנה או לא יושמה".
כלומר, המסקנה הייתה שהפסקת הדוקסילין נעשתה בטעות, ועצת המומחה הייתה רק להוסיף עליה את התרופה האחרת.
השופט הבהיר שלא מדובר בטעות בשיקול דעת טיפולי אלא בטעות טכנית ביישום המלצת המומחה שנבעה, ככל הנאה, מחוסר רישום.
נקודה מעניינת במיוחד בפסק הדין הייתה שאלת הקשר הסיבתי. בהקשר זה השופט דחה את עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש – מהלך נדיר כשלעצמו – וקיבל את טענת התובע שלפיה הפסקת הטיפול בדוקסילין היא שגרמה להחמרה במחלה.
בסיכומו של דבר, השופט פסק לתובע פיצוי בסך 326,000 שקל בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרה חיצונית, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 90,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד מירון קין
- ב"כ הנתבע: עו"ד קרן בורשנטיין-קפלן
עורכי דין דיני רשלנות רפואית • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין יניב יוניק ממשרד עו"ד דביר לוין ושות' עוסק ברשלנות רפואית
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.