בעלת הדירה הממוקמת בירושלים, רכשה אותה יחד עם בעלה לפני למעלה מ-45 שנה תמורת 10,000 לירות.
בהסכם המכר נכתב, בין היתר, שהצדדים מתחייבים לחתום על כל המסמכים הדרושים לצורך העברת הזכויות בדירה על שם הרוכשים, ומי שיפר את ההסכם יחויב בפיצוי מוסכם של 1,000 לירות.
לייעוץ בתחום:
בני הזוג המשיכו לגור בדירה באין מפריע, עד לפני שלוש שנים, כשבעל הדירה נפטר והוריש את חלקו בדירה לאשתו.
כשהאישה ניסתה להעביר את מחצית הדירה שירשה על שמה, התברר לה שהיא עדיין רשומה על שם המוכר ושעורך הדין שקיבל את ייפוי הכוח להעברת הזכויות הלך לעולמו. משכך, היא פנתה ישירות אל המוכר וביקשה ממנו שיפעל להעברת הזכויות.
אלא שהמוכר סירב לשתף פעולה, בטענה שהאישה ובעלה המנוח חייבים לו עוד 100 לירות עבור הדירה.
הצדדים החלו בניהול משא ומתן, במהלכו דרש המוכר 250,000 שקל בנימוק ששווי הדירה הוכפל עם השנים. דרישותיו המופרזות והלא ריאליות של המוכר הובילו את האישה לנהל נגדו תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים.
בתביעה, שהוגשה לפני חודשים ספורים, ביקשה התובעת מבית המשפט לדחות את ניסיונותיו של המוכר להתעשר על חשבונה שלא כדין, וטענה כי חתימתו על ייפוי הכוח לעורך הדין המנוח מוכיחה שקיבל את כל התמורה עבור הדירה.
מהצד השני הציג המוכר דרישה לתשלום חוב שהופנתה לפני זמן רב לתובעת ובעלה, ואף הגיש במקביל תביעה נפרדת לסילוקה של התובעת מהדירה. בתביעתו הוא טען להפרת הסכם בשל אי-דיווח על העסקה לרשויות ואי-תשלום מלוא התמורה.
אלא שבנו של המוכר אישר שאביו ויתר על החוב מזמן והסביר כי התנגדותו מבוססת על חשש מתשלום מסים גבוהים על עסקת המכר – שלדבריו לא לא דווחה לשלטונות.
התובעת, בתגובה, חזרה וטענה כי שילמה את מלוא התמורה ואף הציגה מרשויות המס אישור המבטיח שהמוכר לא ייאלץ לשלם מס רטרואקטיבי עבור העסקה.
העקשנות לא משתלמת
למראה הראיות שהציגה בפניו התובעת, השופט דניאל טפרברג התרשם כי אין למעשה מניעה להעביר את הדירה על שמה וניסה להביא את הצדדים להגיע להסכמה.
אלא שהנתבע עמד על סירובו, ודרש פיצוי על הפרת הסכם בנוסף לתשלום שווה ערך ל-100 לירות שהיא חייבת לו על הדירה.
בשלב זה, השופט הבין שהוא חייב להכריע בין הניצים. השופט הבהיר כי הנתבע כלל לא הוכיח את החוב הנטען, והפנה לייפוי הכוח להעברת הזכויות בדירה שהנתבע חתם עליו עשרה ימים לאחר המועד האחרון לתשלום מלוא התמורה. כמו כן, השופט הדגיש כי בעל דין הטוען לחוב כלפיו אינו יכול לשבת בחיבוק ידיים במשך עשרות שנים, ולדרוש ביום בהיר אחד את פירעון החוב סתם כך.
מכאן, השופט הגיע למסקנה שהתובעת אינה חייבת מאומה לנתבע. התוצאה היא שהתביעההתקבלה. השופט הורה על העברת הזכויות בדירה לתובעת, שתקבל מהנתבע 10,000 שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעת: עו"ד טוביה גולדמן
- ב"כ הנתבע: עו"ד עז כהן
עורכי דין דיני מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין דורי גורן ממשרד א. גורן עוסק בדיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.