הוריו של הקטין נפרדו כשהיה בן שנה, והילד נשאר במשמורת האם והתחנך במסגרות חילוניות. בשנת 2009 האם חזרה בתשובה.
לקראת כיתה ד' ביוזמת אמו ובהסכמת אביו, עבר הבן ממסגרת חינוכית חילונית למסגרת חינוכית דתית גמישה, המשלבת ילדים מבתים חילוניים, דתיים ומסורתיים.
לייעוץ בתחום:
לקראת כתה ח' ביקשה האם לרשום את הבן למסגרת ישיבתית המרוחקת מעט מביתו, אך הבן התנגד וביקש להירשם לבי"ס חילוני הקרוב למקום מגוריו.
האב פנה לבית המשפט למשפחה בחיפה בבקשה להתיר את רישום הבן לבי"ס חילוני אף ללא הסכמת האם. האב טען כי הבן התלונן באזניו על העדר חיי חברה וחוגים, והביע התנגדות לרצונה של האם לרשום אותו לישיבה בה הדרישות הדתיות מחמירות יותר מהמסגרת הנוכחית.
האם השיבה כי בנה מייחס משמעות עמוקה לאורח החיים הדתי, ואף הצהיר בפניו סביו כי לאחר בר המצווה יתחיל לשמור שבת בבית אביו.
האם טענה כי בישיבה מתקיימים לימודים אקסטרנים שיאפשרו לבנה לשוב כל יום הביתה וכן חוגי מוזיקה וספורט בהם הביע עניין. עוד נטען כי לימודים בבי"ס חילוני יקשו על יישום ערכי הבית בו הבן גדל.
האם הוסיפה כי רצון הקטין לשמור שבת הוא שהביא את האב להשפיע על הקטין לבקש ללמוד בבית ספר חילוני, והגדירה את רצון בנה כ"מרד נעורים".
כשהחלה התביעה להתברר, מסר האב הודעה לבית המשפט, כי בנו מעוניין לעבור להתגורר עמו בשל נישואי אמו לגבר "חרדי", ולנוכח ההחמרה ב"כפייה" הדתית בביתה.
בתסקיר עו"ס לסדרי דין שהונח בפני בית המשפט, הוצעה פשרה לפיה הבן ימשיך את לימודיו במסגרת תיכון ממלכתי דתי בה ירגיש פחות כפיה ויותר מרחב. בפגישה שערכה השופטת שלי אייזנברג עם הקטין, הוא דחה את הצעת הפשרה והביע רצון לעבור להתגורר בבית אביו מחשש שאמו לא תאפשר לו לנהל אורח חיים חופשי.
בדיון שהתקיים השופטת שלי אייזנברג עדכנה את ההורים, כי בדעתה לכבד את רצון הקטין להתחנך בבית ספר חילוני. השופטת ביקשה מהאב לשקול לעכב הגשת בקשה להעברת המשמורת אליו, על מנת לאפשר לקטין ניסיון כן ואמיתי להמשיך להתגורר בבית האם, בצד לימודים במסגרת חילונית, ובליווי פסיכולוגי מתאים.
האב הביע את הסכמתו. האם ביקשה שהות לשקול את הדברים.
האם זכות הקטין לבחור?
בפסק הדין תלתה השופטת את החלטתה בתקנות סדר הדין האזרחי המורות לתת משקל לרצונו של הילד בהתאם לגילו ומידת בגרותו, בהלימה לאמנה לזכויות הילד והפסיקה.
השופטת התרשמה כי הקטין הוא נער מיוחד, נבון ובוגר, החווה מציאות משפחתית מורכבת. נכון להיום הוא אינו מזדהה עם אורח החיים של האם והמעבר לבית ספר חילוני יביא עבורו להקלה משמעותית.
השופטת התרשמה כי במצב כזה, הצעת העו"ס אינה אופציה ממשית, שכן אי-כיבוד רצון הקטין עלול לפגוע בקשר שלו עם אמו ולהביא לפגיעה בשלומו הרגשי ובהתפתחותו.
השופטת ציינה כי אינה סבורה שהבן החליט שלא לקיים עוד אורח חיים דתי, וכי רצונו לעבור למוסד חילוני הוא רצון עצמאי ואותנטי שיש לכבדו.
מנימוקים אלו הוציאה השופטת צו המתיר לאב לרשום את הקטין לאחד מבתי הספר בקרבת האם, בהתאם לרצונו.
- ב"כ התובע: לא צוין בפסק הדין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דליה אבני-ויינשטיין
עורכי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין ורד-רון טל עוסקת בדיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.