ביוני 2013, שבע שנים לאחר שבני הזוג נישאו ונולדו להם חמישה ילדים, הגישה האישה תביעה לשלום בית בטענה כי נאלצה לעזוב את הבית מאחר שבעלה חולה נפש שמתעלל בה נפשית. כשנה לאחר מכן, הבעל הגיש תביעת גירושין, בה טען כי אשתו אובחנה כחולת נפש וברחה מהבית, וכי תלונותיה הן בדיות שנובעות מההזיות שלה.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין משפחה
בינתיים חמשת הילדים הועברו למשפחות אומנה ודירת בני הזוג נמכרה. ביוני 2015 הם התגרשו, ובשבוע שעבר בית הדין ניגש להכריע בחלוקת הרכוש.
האישה ציינה כי מאחר שברחה מהבית עקב התעללות, מעבר לכתובה מגיעים לה גם מזונות מהיום בו עזבה ועד ליום הגירושין. מעבר לכך היא ביקשה פיצוי חודשי הולם שיאפשר לה להתקיים בכבוד בשארית חייה.
האישה גם טענה שמאז שהגישה את התביעה לשלום בית ועד למועד מכירת הדירה המשותפת, בעלה קיבל את דמי השכירות במלואם, ומגיע לה חצי מהם וגם חצי מתכולת הדירה.
הבעל הכחיש את הטענות נגדו, ואף טען שהאישה והוריה הסתירו ממנו את העובדה שהיא אובחנה כחולת נפש כבר בגיל צעיר. לדבריו משפחתה מסיתה אותה נגדו, וכראיה הציג מכתבים שבהם האישה כתבה לו שהיא אוהבת אותו, שכל מה שנאמר נגדו הוא שקר ושהוריה לקחו אותה בכוח לעורך דין. לטענתו זה מה שגרם לה לברוח מביתם, בעוד שהבית היה פתוח בפניה כל הזמן, ולכן הוא פטור ממזונותיה.
לגבי השכירות הסביר הבעל כי המשכנתא שהוא משלם עולה על דמי השכירות, ולכן הוא לא חייב לגרושתו כלום.
משפחה מתערבת
הדיינים, הרב דניאל אדרי (אב"ד), הרב בן ציון הכהן רבין והרב אלעד עלי התרשמו שהאישה לא ברחה עקב התנהגות הבעל, אלא בגלל המחלה ממנה היא סובלת והתערבות של בני משפחתה, ולכן אין מקום לחייב את בעלה לשעבר – הנתבע – במזונות.
הדיינים התבססו בקביעתם על מכתבי האישה, על תסקיר שירותי הרווחה ועל מכתב של רב הקהילה מהם עולה כי האישה היא חולת נפש שברחה מהבית אחרי שהפסיקה ליטול תרופות.
הדיינים הוסיפו שסיבה זו הייתה גם פוטרת את הגרוש מהכתובה כעקרון, אולם משום שהסכים לשלם אותה הם חייבו אותו בסך של 6,867 שקל (סכום שווה ערך ל-200 זוזים – הסכום המינימאלי המחויב בכתובה, בתוספת 200 "זקוקים", שהם הכסף שהבעל קיבל עבורה כנדוניה).
בנוגע לרכוש המשותף, הדיינים העירו לאישה כי לא פירטה מהי תכולת הבית שנותרה בידי הגרוש, אך למרות זאת החליטו לפסוק לה 7,500 שקל "מחמת הספק".
באשר לפיצוי שביקשה האישה, ציינו הדיינים כי לא שמעו על פיצוי כזה בעבר, והאישה גם לא נתנה כל נימוק המצדיק לפסוק לה אותו. אם הפיצוי הוא בעבור ה"התעללות", הרי שזו לא הוכחה. הדיינים הוסיפו ודחו גם את התביעה למחצית מדמי השכירות, משום שהוכח שהם מועברים לתשלום המשכנתא בה נושא הבעל לבדו. עם זאת, הדיינים פטרו את האישה מלהחזיר לבעל את הפרשי המשכנתא בהתחשב במצבה.
לבסוף נקבע כי הבעל רשאי למכור את הדירה יחד עם משפחת האישה, ולאחר קיזוז המשכנתא הם יחלקו ביתרה בשווה.
- ב"כ התובעת: עו"ד רחל דותן
- ב"כ הנתבע: עו"ד אלעזר פריינד
לעורכי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותב: עורך דין אלון בר עוסק בדיני משפחה.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
* הכותב לא ייצג בתיק
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.