השיננית נדקרה ממחט ותפוצה

(צילום: שאטרסטוק)

הסייעת הגישה בשנת 2013 תביעה לפיצויים בבית משפט השלום בראשל"צ נגד רופא שיניים שאצלו עבדה מ-2001 עד 2007.

לייעוץ בנזקי גוף:

עורך דין דיני נזיקין

בתביעה נטען כי "סביבת העבודה של התובעת, כדרך השגרה, הינה התעסקות עם מחטים, מזרקים וכלים חדים מאוד אשר באו במגע, מטבעם של דברים, עם מטופלים, חולים באי המרפאה כאשר לא פעם נדקרה התובעת ממחטים מזוהמות כתוצאה מטיפול בחולים... כתוצאה מדקירות חוזרות ממחטים מזוהמות נדבקה התובעת במחלת כבד כרונית הפטיטיס C" (צהבת).

לטענתה, הנתבע לא הקפיד על ניקיון. "בגלל שבמרפאה היה חוסר בכלים סניטריים, נאלצתי לנקות את המזרקים באלכוהול ופעולה זו גרמה לי לא פעם להידקר", הצהירה התובעת.

היא סיפרה שבגלל הלחץ והלקוחות הרבים, הרופא ביקש ממנה "לא פעם" לדלג על מרבית פעולות החיטוי.

היא לא הזניחה את ענייניה הרופאים וצירפה לתביעתה תיעוד בדבר ביקורים אצל רופא משפחה כבר מ-2003 בעקבות חולשה כללית ועייפות. היא נבדקה לצהבת, וכאן אירע דבר מוזר – אף על פי שהתקבל ממצא חיובי, תוצאות הבדיקות לא נרשמו בזמן אמת ברישומי הביקורים שערכה אצל רופא המשפחה, ולא בכל ביקור אצל רופא אחר.

תסמיני המחלה החריפים, נפיחות וכאבים בבטן, החלו להופיע רק בסוף 2006, והאבחנה הושלמה סופית במרץ 2007.

הנתבע טען כי תמיד הקפיד על תנאים סניטריים, התובעת מעולם לא נדקרה ממחטים במרפאה, והמחלה היא בכלל תוצאה של סיפור משפחתי ונטייה גנטית.

לגרסתו, התובעת התפטרה על דעת עצמה בשל מחלוקות מקצועיות ובשל תלונות מצדו על התנהלותה במרפאה.

עוד נטען כי התביעה התיישנה, שכן היא הוגשה יותר מעשר שנים לאחר שהמחלה התגלתה – בשנת 2003.

אין מקור אחר

בפסק דין חלקי, השופטת ד"ר איריס סורוקר דחתה את טענת ההתיישנות, והבהירה כי השאלה היא לא מתי הופיעה הנזק "על הנייר", אלא מתי הוא התגלה. השופטת עברה על התיעוד הרפואי והשתכנעה כי הנזק התגלה לתובעת רק בתחילת 2007 – המועד שבו הושלם האבחון – כך שהתביעה הוגשה בזמן, גם אם באיחור ניכר.

לגופו של עניין, השופטת קבעה שהתובעת אכן נדבקה במחלה כתוצאה מעבודתה אצל הנתבע והשתכנעה שהעבודה נעשתה בלחץ, וללא הקפדה על סטריליזציה וסביבת עבודה בטוחה.

עדותה של התובעת הותירה על השופטת רושם אמין, ואף נתמכה על ידי עדות של עובדת אחרת במרפאה, שסיפרה פחות או יותר את אותם הדברים בנוגע לתנאים במרפאה.

"והעיקר: עדויות שני המומחים תומכים במסקנה כי התובעת נדבקה במחלת ההפטיטיס כתוצאה מעבודתה אצל הנתבע", הוסיפה השופטת.

השופטת אף הבהירה כי "גם לפי מומחה הנתבע, לא נמצא שום מקור סביר אחר להידבקותה במחלה, שכן בעברה לא קיבלה עירוי דם, לא היתה מאושפזת, 'ומעברה אין למעשה מה לציין'. טענת הנתבע, לפיה מקור המחלה הוא גנטי, לא נתמכה בחוות הדעת הרפואית שהגיש".

עם זאת, השופטת החליטה להטיל 20% היות שלטעמה, התובעת – כסייעת מנוסה ומקצועית – הייתה צריכה להיזהר מהמחטים.

לצורך המשך ההליך והקביעה בדבר הנזק ושיעור הנכות, השופטת הורתה לצדדים להגיש חוות דעת משלימות.

• ב"כ התובעת: עו"ד זיו און
• ב"כ הנתבע: עו"ד אלעד לוי

לעורכי דין נזיקין • לפסק הדין לחצו כאן.

הכותבת: עורכת דין קרן מרץ עוסקת בדיני נזיקין.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין".

** הכותבת לא ייצגה בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.