במשך עשר שנים פעלו שתי יחידות נופש ביישוב הררית שבצפון כדירות אירוח, עד שבשנת 2011 החליטה בעלת הבית לאחד ולהשכיר אותן לזוג צעיר כדירת מגורים לטווח ארוך. הצדדים חתמו על הסכם שלפיו הדירה תושכר לשנה תמורת 2,400 שקל לחודש כולל ארנונה.
בהסכם נקבע גם כי במידה שהשוכרים יקצרו את תקופת השכירות, הם יחויבו בתשלום דמי השכירות במלואם, אלא אם יציגו שוכר חלופי או יקבלו הסכמה מראש ובכתב.
כמה חודשים אחר כך הגיעה בעלת הדירה לביקור בדירה וגילתה לדבריה שורה של נזקים – מכונת כביסה שחוברה באופן שלימים גרם להצפה, כורסאות שנקרעו, מדפים שחוברו בצורה חובבנית, וצרכים של כלבים בשטח המגרש של הדירה.
לטענתה, היא שיגרה מכתב באמצעות עו"ד, בו ביקשה מהשוכרים לתקן את הנזקים, אלא שהשוכרים לא עשו זאת והשיבו כי הם מאשרים את הודעתה להביא את ההסכם לסיום – דבר שהיא הכחישה. באפריל 2012, כארבעה חודשים לפני תום החוזה, השוכרים עזבו.
בעקבות זאת הגישה בעלת הדירה תביעה לפיצויים בבימ"ש השלום בעכו, בה טענה כי השוכרים הפרו את ההסכם, בכך שקיצרו את תקופת השכירות באופן חד צדדי, ואף השאירו אחרים נזקים.
הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה, מאחר שלטענתה כל השכירות שולמה עד מועד הפינוי.
לטענתה, המכתב מעורך הדין הגיע בהפתעה, שכן עד אז לא היו לתובעת שום טענות. כחודשיים לפני אותו מכתב נולד לה פג והתעורר צורך בלתי צפוי לחמם את הדירה היטב. כתוצאה מכך נוצר עומס על מערכת החשמל ומדי פעם פקק החשמל ירד, דבר שדרש מהנתבעת לפנות אל התובעת פעם אחר פעם (או לאתר שכן עם מפתח), כיוון שארון החשמל נמצא בביתה.
לדבריה, לאחר פרוץ הסכסוך, התובעת איימה כי במקרה שהפקק ייפול היא לא תחזיר את החשמל לדירה, ולכן הנתבעת ובעלה נאלצו לעזוב, מחשש לחיי בנם.
עניינים זניחים
השופט הבכיר ג'מיל נאסר דחה את מרכיבי התביעה בזה אחר זה. לעניין החשמל, השופט הבהיר כי התובעת – שידעה כי ארון החשמל נמצא בתחומי ביתה – הייתה צריכה לצפות את האפשרות שבני הזוג יביאו ילד לעולם, דבר שיגדיל את העומס על מערכת החשמל.
"לטעמי, בנסיבות אלה, השוכרים היו רשאים להודיע לתובעת על רצונם להביא לקיצור תקופת השכירות המקורית, ואין לראות בכך, משום הפרת ההסכם על ידם", כתב השופט.
לגבי טענות התובעת בדבר נזקים, השופט העיר כי לא הוזכרו נזקים במכתב שעורך דינה שלח בזמנו אל השוכרים. בנוסף, היא לא הוכיחה ששילמה על תיקון של כלשהו, אלא צירפה לתביעה רק הצעות מחיר לתיקונים, וגם הן ניתנו כשנה לאחר שהשוכרים כבר עזבו.
השופט הוסיף שהשוכרים הגישו תצלומים מן המועד שבו עזבו, בהם הדירה נראית נקייה, מסודרת, וללא נזקים. לעומת זאת, התובעת צירפה תצלומים ללא תאריכים, כך שלא ברור מתי צולמו ובאילו נסיבות.
לבסוף, השופט דחה גם את הטענות בדבר נזקים המהווים "הפרות יסודיות" של ההסכם מצד השוכרים. "סקירת ההפרות הנטענות מלמדת כי מדובר בעניינים שוליים ובחלקם אף זניחים, אשר אינם מהווים הפרה של ההסכם", קבע השופט.
לפיכך התביעה נדחתה כאמור. בנוסף נקבע כי תיקי ההוצל"פ ייסגרו בהתאם. הנתבעת תשלם הוצאות משפט בסך 1,500 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
לעורכי דין בתחום מקרקעין • לפסק הדין לחצו כאן
הכותב: עו"ד נתנאל סלע עוסק בדיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.