האם תהיתם פעם מדוע יש צורך לקלף תפוחים? האם זה עניין של בריאות, נוחות, או אולי הלכה? ובכן, התשובה מורכבת, ומשלבת בין כל אלו.
חומרי ריסוס: ברכה או קללה?
כדי לשמור על טריותם של פירות וירקות, לרבות תפוחים, נהוג לרסס אותם בחומרים מיוחדים. חומרים אלו נועדו למנוע התייבשות, לשמר את משקלם, ולהעניק להם מראה מבריק ומושך. השימוש בדונג נפוץ בפירות הדר, תפוחים, מניהוט, לפת, מלפפון ועגבניות ירוקות. אולם, מקורם כשרות המאכלים של חלק מחומרי הריסוס הללו מעוררים חשש לאיסור הלכתי הוא בהפרשות חרקים. עובדה זו מעוררת שאלה הלכתית סבוכה: האם חומרי ריסוס אלו כשרים.
מחלוקת הפוסקים - כמו בנושאים רבים בהלכה, גם בנוגע לכשרות חומרי הריסוס קיימת מחלוקת בין הפוסקים. ישנם פוסקים האוסרים את השימוש בחומרים אלו, בעוד שאחרים מתירים זאת.
במקרה של תפוחים מיובאים, מומלץ להחמיר ולקלפם, מחשש לחומרי ריסוס לא כשרים. זאת, מכיוון שקשה לעקוב אחר מקור חומרי הריסוס הוא בחו"ל. לעומת זאת, תפוחים שגדלו בארץ מצופים בחומר כשר. לכן, אין צורך לקלפם. חשוב לציין שצבע התפוח אינו משפיע על הצורך בקילוף. גם תפוחים ירוקים עשויים להיות מצופים בחומר ריסוס, בדומה לתפוחים אדומים. למעשה, כמעט כל זני התפוחים, פרט לזן "אנה", מצופים בחומר כלשהו.
קליפת התפוח - תבדקו בעצמכם
ניתן לזהות בקלות את הציפוי על התפוח בעזרת ניסוי ביתי פשוט. טבלו את התפוח במים רותחים למשך דקה-שתיים, ולאחר מכן במים קרים מאוד. שכבת ציפוי לבנה תופיע על התפוח.
זיהוי הציפוי אינו מעיד בהכרח על כשרותו. ייתכן שהציפוי עשוי מחומר כשר, אך קשה מאוד לזהות זאת בוודאות.
לסיכום, קילוף תפוחים הוא נושא הלכתי מורכב, הנתון למחלוקת בין הפוסקים. ככלל, מומלץ להחמיר ולקלף תפוחים מיובאים, בעוד שתפוחים תוצרת הארץ אינם דורשים קילוף.