המנהג לקחת תרנגול לכפרות בערב יום הכיפורים ולשוחטו, מנהג עתיק יומין הוא. אולם למרות שכבר בימי הגאונים נתפשט מנהג זה בהרבה ארצות, ולדברי כמה ראשונים יש לכך סמך מן הגמרא, עורר המנהג התנגדות גדולה. כפי שנראה.
השתלשלות מנהג הכפרות
המנהג מוזכר בדברי הגאונים וכבר בזמנם הי' נפוץ ומוזכר כבר בתשובת רב ששנא גאון:
וששאלתם האי שאנו רגילים לשחוט ערב יוה"ב תרנגולים ואין אנו יודעים מנהג זה למה אי משום תמורה מאי שנא תרנגול מבהמה וחיה הא ודאי קושיא היא.
בתשובה זו גם מוזכר לראשונה מנהג שחיטת כפרות בערב יום הכפורים ומדבריו נראה שמדובר במנהג שהי' ורווח כבר בימיו. גם רב האי גאון נשאל אודות המנהג – ואישר שאכן כך נהגו ומדבריו הובא בשו"ת הרשב"א.
שמעתי מפי אנשים הוגנים מאד מאשכנז היושבים עמנו בבית המדרש, שכל רבני ארצם עושים כן ערבי יום הכפורים ושוחטין לכפרה אווזין ותרנגולים.
דעת המתנגדים למנהג
לעומת קליטתו והתפשטותו באשכנז, הרי גדולי ישראל שבספרד לא האירו לו פנים. ואף על פי שרגליים מוכיחות שההמון בספרד נהג במנהג זה, לא מצינו גדולי ספרד שהזכירוהו. ה'רי"ף' אינו מזכירו, ה'רי"צ גיאות' אינו מביאו, וה'רמב"ם' משמיטו.
ולא רק התעלמות הייתה מן המנהג, אלא בדור מאוחר יותר, אנו שומעים התנגדות גלויה להמנהג בספרד בבית מדרשו של הרמב"ן. מעדותו של האורחות חיים אנו למדים "שהרמב"ן אוסרו משום דרכי האמורי".
בייחוד נלחם נגד המנהג תלמידו הרשב"א שחיזק וביסס את דעת רבו הרמב"ן שלא לקיים מנהג זה, וכך כתב לרבי יעקב בר מכיר:
כתב מר, כי ראית מה שהשבתי אני בענין הכפרה שעושין לנערים בערבי יום הכפורים ושאסרתי אני והנאך ואתה מוסיף עוד לומר שקרוב לומר שהשחיטה פסולה שזה כמו שוחט לשם חטאתו.
דעת מצדיקי המנהג
כבר רבותינו הגאונים שמצדדים במנהג הכפרות התמודדו עם הקושיות והתמיהות הרבות שהמנהג מביא עמו. היו שחששו משום ניחוש והמתרים כתבו על כך, שהוא צדיקה שהרי עוף הכפרות מחולק לעניים, וכך כתב הרדב"ז:
ועל שחיטת התרנגולים ערב יה"כ לכפרה על נערים העולם נהגו בו היתר אבל הרשב"א אסר, ומסתברא לי שאם נותנים התרנגולים לעניים שאפילו הרב מודה שאין בזה מדרכי האומרי...כמו סלע זה לצדקה כדי שיחיה בני, ולא ראיתי בכל חמי הדור מי שימחה בדבר.
הצדקה אחרת למנהג מצינו בדברי רבי חיים הכהן תלמידו של רבי חיים ויטאל בספרו 'טור ברקת' ממקור חיים:
אמנם אשר חרה להרמב"ן ז"ל ואמר למנוע אותו משום דרכי האמורי, היינו מפני אותם שזורקים בני מעים על הגג ובאים העופות ואוכלים אותם בלי ספק כי בענין זה צדק במאמרו, אמנם בענין הכפרה עצמה אינו שייך דרכי האמורי כי זה דרכינו לעשות כפרה על נפשותינו במצות הקב"ה על הנפש החטאת ומה טוב לאדם לעשות כן על נפשות ביתו ולתת אותם לעניים תמורת מה שהיו הכהנים אוכלים חטאת ואשמות ובעלים מתכפרים"
התחזקות המנהג בכל תפוצות ישראל
החיזוק המשמעותי ביותר קיבל מנהג הכפרות בימי האר"י הקדוש שכתב בשער הכוונות שלו – מנהג של כפרה המנהג הנזכר בספרי הגאונים היה מורי ז"ל נזהר מאד לקיימו והיה לקוח תרנגול א’ לבן לכל בני הבית הזכרים ותרנגולת א’ לבנה לכל אחד מבני הבית הנקבות. וכבתו בספרים שמנהג זה של האר"י הכריע את הכף לקיומו אצל הספרדים. וכיום רוב מניין ובניין נוהגים במנהג הכפרות כמעט ללא עוררין כלל (למעט קהילות מתימן ומעט קהילות ספרדים)