בתחילת פרשת חיי שרה (בראשית כג, יז-יח) נאמר, "ויקם שדה עפרון וגו' והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה וגו' לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו. ופירש רש"י: 'בכל באי שער עירו' בקרב כולם ובמעמד כולם הקנהו לו'. וצריך ביאור, מדוע הוצרך אברהם לקנות במעמד כולם, גם צריך להבין מה שנאמר 'לאברהם למקנה', ולא נאמר לאברהם לחוד.
בט"ז כתב בספרו דברי דוד על התורה (שם) לבאר על פי שמבואר כאן בדברי הגמרא, דהקונה קרקע קונה גם את האילנות שבה, ולפי זה כיון שקנה אברהם את השדה שוב לא היה צריך לקנות את המערה ואת העצים, שהרי הקונה קרקע קונה את כל מה שיש בתוכה, לכן השמיענו הכתוב 'לאברהם למקנה', להורות דאברהם קנה גם את המערה והעצים בפני עצמם, אף על גב שכבר קנה את השדה, ולכן הוצרך לקנות במעמד כולם, שיראו כולם שקנה את המערה והעצים בפני עצמם, אף על גב שמצד הדין אינו צריך לקנותם שהרי הם שייכים לו כבר מחמת שקנה השדה.
מקח טעות
לומדי הדף היומי עסקו השבוע בדין המבקש לרכוש חיטים יפות ונמצאו רעות, שהקונה רשאי לבטל את המקח, שהרי זה מקח טעות. כך גם רשאי לחזור בו, ואפילו לאחר מספר שנים, כל רוכש חפץ שנמצא בו פגם.
אולם, אם הקונה המשיך להשתמש בחפץ לאחר שהתגלה בו הפגם, שוב אינו רשאי לחזור בו, שהרי שימושו בחפץ הוכיח שהוא מחל למוכר על פגם זה (רמב"ם הל' מכירה פ' ט"ו הל' ג', שולחן ערוך חו"מ סי רל"ב סעי' ג').
הודיע למוכר שהמוצר פגום
במחנה אפרים (דיני הונאה סי'ה') כתב, כי אם לאחר שהקונה גילה את הפגם הוא הודיע למוכר, שבדעתו לבטל את המקח עצם ההשתמשות בחפץ לאחר מכן אין בה כדי להוכיח שהוא ומחל על הפגם.
סימוכין לדבריו הוא מביא מדברי הריטב"א (בבא מציעא נ) שכתב, כי קונה אשר הודיע למוכר, שברצונו לבטל את המקח עקב המחירו הגבוה שנגבה ממנו, רשאי לבטל את המקח גם אם בינתיים הוא המשיך להשתמש בחפץ, אלא שעליו לשלם למוכר עבור השימוש בתקופת הזמן מגילוי הטעות ועד להחזרתו לבעליו. הרי לנו, אומר בעל המחנה אפרים, שהודעת הקונה על רצונו בביטול המקח, מבטלת את האומדנא הבסיסית הקובעת כי השתמשות הקונה בחפץ לאחר גילוי הפגם מהווה מחילה למוכר.