'הצד האפל של הירח' - סיפורו המדהים של צייד הנאצים 

שמעון ויזנטל (צילום: ויקישיתוף)

פרשת השבוע עוסקת בטוב ובמוטב. הקללה מול הברכה השכר לעומת העונש. ומיד לאחר מכן במעבר חד התורה עוברת לנושא של פרשת 'ערכין' העוסקת בשוויו וערכו של האדם.

את הסמיכות הזו מבאר מרן החידושי הרי"ם מגור כי אחרי התוכחה הנאמרת בתחילת פרשת בחוקתי - בני ישראל נפלו לעצבות גדולה פחד אחז בהם מפני הבאות וכדי לחזק את רוחם נאמרה פרשת 'ערכין' העוסקת בשווי האמיתי של האדם 'נזר הבריאה' שבידו הדבר לתקן עולם במלכות שד-י ולהפוך לאיש בעל ערך.

צייד הנאצים הנודע 'שמעון ויזנטל' עסק רבות בחיות אדם אנשי ה-ס.ס. אותם רדף עד חורמה. בספר זיכרונותיו יש פרק אחד מעניין שמדבר על הצד האחר של האדם זה שרוח אלוקים מפעמת בקירבו ונאמן לבוראו גם בנשימותיו האחרונות.

קראו ותחי נפשכם.

פרק עשרים / הפן האחר של הריח

באחד מימי אפריל 1945 זמן קצר לפני תום המלחמה באירופה, הגיעה רכבת מהונגריה למאוטהאוזן. רוב הנוסעים היו תשושים ומצומקים: נראה היה כי הנהלת המחנה כבר וויתרה עליהם מראש, כיוון שהם שוגרו ישירות לבלוק-המוות שבו אני עצמי שהיתי באותה עת.

בין הבאים היה רבי הונגרי נודע. התהלכה שמועה כי הוא הצליח להבריח לתוך מחנה הריכוז "סידור תפילה קטן" הערצתי את הרבי על אומץ-לבו בוודאי ידע כי הס.ס. העניש כל מי שנתפס כשהוא מביא עמו חפצים כלשהם – אף מברשת שניים ישנה, או פיסת ראי שבור.

הרבי בא לחדרנו ביום המחרת, כשהוא עובר ממיטה למיטה רבים מן הגוועים-מרעב היו חלשים מכדי שיוכלו להתיישב על דרגשיהם. תיארתי לעצמי כי הרבי מתכוון לשוחח עמם, ולספק להם סעד רוחני. תמורת זאת, אמר כי הוא ישאיל לכל אחד מהם את סידור-התפילה שלו למשך חמש דקות.

"דמי ההשאלה" היו רבע ממנת-המרק היומית של כל אסיר. קערה אחת של נוזל מימי – זה היה כל אשר קיבלנו מדי עשרים וארבע שעות, אך רבים היו מוכנים לוותר ברצון על חלק מתוכנה של קערה זאת, ובלבד שיהיה הסידור בידיהם למשך חמש-עשרה דקות.

היה זה סידור קטן ושחור, והם החיזקו בין כפות -ידיהם. הם היו חלשים מכדי שיוכלו לקרוא בו, אך סידור-התפילה העלה בהם זיכרונות מימי ילדותם, תפילת ליל שבת בבית-הכנסת, קולו של החזן. הספר הקטן החזירם לחדר-המגורים שלהם, בו הדליקו נרות לכבוד שבת, וריח ניחוח נדף מן המטבח. אחד הגוססים בחדרנו היה שופט, אשר המיר את דתו ונעשה קאתולי, אך עתה שכר גם הוא את הסידור הקטן ועשה חמש-עשרה דקות יקרות בהעלאת זיכרונות.- ואז מסר לרבי רבע ממנת-המרק שלו.

למעשה, הלך הרבי לעולמו לפני כל האחרים. הכמות המוגזמת של מרק הגדישה את הסאה, מבחינת מערכת-העיכול המוחלשת שלו. הוא נלקח מעמנו, אך הבריות כמעט לא שמו לב לכך. תהיתי מה אירע לסידורו.

לאחר השחרור נלקחנו למחנה-הנופש בינדרכמיכל בלינץ, מקום בו טיפלו בנו רופאים אמריקנים. האמריקנים הקימו בית-כנסת קטן בתוך תחומו של מחנה-הנופש. לתפילת-הפתיחה, באפריל 1946 הובא ספר תורה מאמריקה, ורבי זקן הגיע משם כדי להשמיע את התפילה הראשונה.

אמרתי לידידי כי אין אני עומד לקחת חלק בטקס התפילה. לא יכולתי לספר להם ששוב איני רוצה לראות רבי, לעולם. לא יכולתי לשכוח את רודף-הבצע שהמיר אמונה במזון. במקום להגיש סעד לגוססים – מילא את כרסו במרק שלהם. קצתי באנשים מעין אלה.

באותו הלילה בא הרב סילוור לראותני. היה זה גבר נמוך-קומה, שלבש מדי צבא אמריקניים, בלא סימני דרגה או חיל. היה לו זקנקן לבן. ועיניו הבוהקות האירו מתוך לב טוב. הוא היה לפחות בן שבעים וחמש, אך מוחו היה חריף וקולו - קול של צעיר לימים.

הוא סיפר לי כי נולד באוקראינה, ארץ הפוגרומים, והיגר בהיותו נער לאמריקה, ארץ-התקווה. הוא הניח את ידו על כתפי. ובכן – ובכן, מספרים לי כי אתה ברוגז עם אלוקים? אמר ביידיש וחייך לעומתי.

אמרתי כי אין אני שרוי ברוגז עם אלוקים, אלא עם אחד ממשרתיו.

וסיפרתי לו את אשר אירע.

הוא הוסיף לחייך. וזה כל מה שיש לך לספר לי?

האין זה מספיק, רבי? שאלתי.

שוטה שכמותך, אמר. ובכן, אין אתה זוכר אלא את האיש הרע. שנטל משהו מן האנשים הטובים. מדוע לא תיזכר, תמורת זאת, באנשים הטובים, שנתנו משהו לאיש הרע?

הוא נגע בי בכף-ידו הפרושה, ויצא.

השתתפתי בטקס-התפילה ביום המחרת. מאז אותו היום ניסיתי לזכור תמיד כי יש שני פנים לכל מטבע, אם כי לעיתים קשה להבחין בפן האחר, ממש כפי שקשה לראות

את הפן האחר של הירח.