תומאס פרידמן, הפרשן היהודי הבכיר של ה"ניו יורק טיימס", מפרסם מאמר על ראש הממשלה בנימין נתניהו, על ממשלת האחדות וקואליציית הענק שהקים כשלדעתו הוא לא מתכוון לנצל את הכוח הזה כדי לעשות מהלכים חושבים.
"כוח פוליטי הוא תמיד חרב פיפיות. ככל שאתה צובר כוח רב יותר, כך גדלה הציפייה שתנצל אותו כדי לעשות מהלכים גדולים, ואם אתה לא מבצע מהלכים כאלה, כך הולך ומתגבר הדימוי שלך כחסר כוח והשפעה. זאת הדילמה שבה נתון ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו", כותב פרידמן.
"הוא חמק מבחירות מוקדמות כשצירף פרטנר חדש מהמרכז לקואליציה הימנית שלו, מה שמעניק לו שליטה על 96 מבין 120 מושבי הכנסת. יש רודנים ערבים שלא זכו לרוב גדול כל כך גם אחרי זיוף בתוצאות הבחירות. מה שעדיין לא ברור הוא אם ביבי קיבץ את כל חברי הכנסת האלה כדי שיאפשרו לו לא לעשות דבר, או כדי לעשות משהו חשוב, שיבטיח את עתידה של מדינת ישראל", תוהה פרידמן.
פרידמן, מצטט את עמי איילון, מקד חיל הים הישראלי והשב"כ לשעבר, שטען בפניו כי יש סיכוי ביום מהימים ייכתב ספר 'מנהיגים יהודים בהיסטוריה החדשה', ועל נתניהו יהיה כתוב שהוא היה המנהיג הישראלי היחיד, שהחזיק בכוח הפוליטי הדרוש, אבל החמיץ את ההזדמנות ההיסטורית שלו
"אני שומר על ראש פתוח, אבל ביבי עומד בפני פיתוי עצום שלא לעשות דבר", כותב פרידמן, "הפלסטינים חלוקים בין החמאס בעזה לרשות הפלסטינית בגדה המערבית, ושתי האוכלוסיות עייפות. אדרבה, בשנים האחרונות השתפר המצב הכלכלי בגדה המערבית, וכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית אינם מאפשרים לחדש את האלימות נגד ישראל".
"סיוע כספי מארה"ב, אירופה וארצות ערב מממן חלק גדול מתקציב הרשות; גדר ההפרדה שבנתה ישראל מונעת כניסת מפגעים לתחומה; הבחירות בארה"ב משתיקות כל ביקורת על ההתנחלויות שמגיעה מוושינגטון; מחנה השלום הישראלי נפח את נשמתו, ומרבית מדינות ערב מוחלשות או מודאגות עקב האביב הערבי. על כן ישראל מצליחה להקים התנחלויות, בשעה שהערבים, האמריקאים, האירופאים והפלסטינים מממנים חלק גדול מהכיבוש", כותב פרידמן.
תומאס פרידמן מוסיף כי לא פלא שלמרבית הישראלים לא איכפת מהגדה המערבית. "היוצא מכלל זה הוא תוכנית הגרעין האיראנית", כותב פרידמ. נתניהו הצליח להביא את הניסיון לעצור את הגרעין האיראני לראש סדר העדיפויות של ארה"ב והעולם, בין אם באמצעות בלוף מבריק, שהוא יפציץ את איראן, ובין אם מתוך כוונה אמיתית לתקוף".
"בכל פעם שמנהיג צובר כוח כה רב, מבלי ששום דבר יעצור אותו, הסיכוי שיטעה בפירוש האירועים גדל פי כמה", טוען פרידמן, ומרחיב על הנחות שגויות בהם יכול ללקות נתניהו כלפי הפלסטינים.
פרידמן ממשיך וכותב כי "לא בכדי ביבי הוא ראש הממשלה. הוא נבחר מפני שישראלים רבים איבדו את אמונתם בתהליך השלום ורואים רק תוהו ובוהו סביבם".
כפיתרון, מציע פרידמן את הרעיון של איילון ל"חד-צדדיות קונסטרוקטיבית", שישראל תצהיר שהיא מוכנה לחזור למשא ומתן ללא תביעות לריבונות על השטחים שמעבר לגדר ההפרדה, תפסיק את הבנייה בהתנחלויות ותייסד תוכנית ליישוב מחדש של מאה אלף מתנחלים המתגוררים בשטחים בתוך גבולותיה המוכרים של ישראל.
"הדרך כבר כאן. האם ביבי ניחן בכוח הרצון ללכת בה?", תוהה פרידמן.