בסערת הפולמוס על התפיסה הדתית-חרדית נשמע לא-אחת הביטוי: "אנחנו שני עמים". זו אמירה שבאה לבטא את התהום הפעורה בין שתי התפיסות. לאמור, אין לנו כאן מחלוקת וחילוקי-דעות בלבד, אלא אנחנו חיים בשני עולמות שונים לחלוטין, עד שכבר אין שום דבר המאחד אותנו.
התבטאויות כאלה נשמעו מפי יהודים שאינם שומרי מצוות, לנוכח עמדות ואורחות-חיים של הציבור הדתי-חרדי. ומה אמורים יהודים שומרי תורה ומצוות לחשוב עליהם, על מי שאינם אוכלים כשר, אינם שומרים שבת, אינם יודעים מהי תפילה ומהי קריאת התורה? האם הם בכלל יהודים?
מה המשותף?
האמת היא שאמירות כאלה משקפות תפיסה שטחית ביותר של המושג 'עם-ישראל'. וכי הסכמה על דעות והשקפות היא העושה אותנו לעם אחד? האם ביסודו של העם היהודי עומדת אחדות תרבותית ומנטלית? האם אנחנו עם אחד רק כאשר אנחנו מחזיקים בהשקפת-עולם משותפת ובאורחות-חיים זהים?
פערי השקפות, תרבות ומנטליות היו קיימים בעם היהודי מאז ומעולם. וכי מה היה משותף לחסיד בפולין וליהודי חבר המפלגה הקומוניסטית ברוסיה? וכי איזו שפה משותפת יכלו למצוא יהודי משכיל בגרמניה ואיש פשוט בתימן? הללו אפילו לא יכלו לדבר זה עם זה בלי להיעזר במתורגמן.
בני-אדם החיים בעולמות רוחניים ותרבותיים שונים קיימים בכל עם. אם תפגיש אותם יחדיו לא יצליחו למצוא שפה משותפת ולא יסכימו על שום דבר. ובכל-זאת הם בני עם אחד, כי יש דבר בסיסי עמוק הקושר אותם ומחבר אותם.
הבסיס המשותף לבני העם היהודי עמוק לאין-שיעור מהמכנה המשותף של בני עמים אחרים. אין הוא תלוי בדרך המחשבה, ההתנהגות, התרבות והמנטליות שלהם, וגם לא במקום המגורים וההשתייכות החברתית והמדינית. יהודי הוא יהודי כי בעצם הווייתו הוא יהודי.
במהלך ההיסטוריה היהודית אירע לא-אחת שדווקא הגויים הזכירו ליהודים מסויימים כי לא יוכלו לברוח מהיותם יהודים. בגרמניה היו יהודים שהפסיקו להגדיר את עצמם יהודים, והצהירו שהם גרמנים בני דת משה. היו שאף התבוללו לגמרי בין הגויים. אבל הנאצים הכניסו גם אותם אל הגטו ושלחו אותם אל המחנות עם אחיהם היהודים שמהם ברחו כל ימי חייהם.
לזכור גם בשגרה
יהודי אינו יכול לחדול מלהיות יהודי, כשם שאין הוא יכול לחדול מלהיות אדם. הוא יכול להתנהג בדרך הסותרת לגמרי את מהותו היהודית, כשם שבן-אדם יכול להתנהג כחיה, אבל הוא יישאר יהודי, בעל נשמה יהודית.
גם בין אחים יכולות לפרוץ יריבויות קשות. הם יכולים ללכת לכיוונים מנוגדים ולהחזיק בדעות קוטביות. ובכל-זאת הם אחים, כי ביסוד הווייתם הם אחים. כאלה אנחנו. כולנו יהודים, על-אף כל ההבדלים. האחדות הזאת באה לידי ביטוי פעמים רבות בשעת מבחן. צריך לזכור אותה גם בימי שגרה.