חשיפת מנהרות הכותל המערבי החלה כבר לפני כ-50 שנה. הפעילות חודשה לאחר איחודה של ירושלים בשנת 67, ולפני כ-30 שנה, נפתחו המנהרות לביקור הקהל.
זה היה מבצע חפירה מסובך. החפירות נעשו מתחת לבתי העיר העתיקה, אשר נבנו במשך מאות בשנים, תוך שהם נסמכים על מבנים עתיקים מימי בית שני, ונצמדים אל נדבכי הכותל המערבי. החללים התת-קרקעיים שימשו את התושבים כבורות לאגירת מים. לפיכך, החפירה הצריכה ליווי צמוד של מומחים לענייני הנדסת מבנים, וכמובן- התייחסות שאלות הלכתיות שעלו, מטבע הדברים, בעקבות קרבתם להר הבית ולמקום המקדש.
מאז פתיחת האתר לקהל, בזהירות מרבית, ותחת פיקוח הלכתי ומדעי, המשיכה מלאכת החשיפה. וכך, עקב בצד אגודל, נתגלתה מחדש ירושלים של ימי תפארתה, לפני אלפיים שנה ויותר. מהלכי החפירה המורכבים נעשו בזהירות, תוך שיקול דעת ומתוך התחשבות בהיבטים ובשיקולים המיוחדים לאופייה המורכב של החפירה במקום.
החפירה עוררה, כל העת, צורך לפתור בעיות הנדסיות מורכבות, כמו שמירת יציבותם של המבנים למעלה, והגנה על אבני הכותל שנחשפו, לבל ייפגעו.
בשנה האחרונה, בהמלצת המהנדסים וועדת הבטיחות של הקרן למורשת הכותל המערבי, הוחלט לשוב ולחזק את יסודות קירוי המנהרה הצרה במנהרות הכותל המערבי, ולתת תמיכה חדשה למבנים שמעליה.
תקופת הקורונה וימי הסגר, בהם מנהרת הכותל המערבי הייתה סגורה למבקרים ולמתפללים, נוצלה על ידי הקרן למורשת הכותל המערבי לעבודות החיזוק.
במשך חודשים, פעלו המהנדסים והקבלנים לבסס מחדש את קירוי המנהרה, עד שבימים אלו הושלמה המלאכה.
במהלך העבודות, הועלתה שאלה הלכתית מורכבת, אודות מיקום התמיכה של הקירוי לצד אבני הכותל המערבי לארוך כל המנהרה הצרה.
מהנדס האתר, עופר כהן, המפקח על העבודות, פנה להתייעצות והכוונה הלכתית לגבי המשך העבודות אל רב הכותל המערבי הגר"ש רבינוביץ בפנייתו אל הרב הוא כתב: "במסגרת העבודה לייצוב המנהרה הצרה, הגענו בחלק הצפוני לאזור בו התמיכות נשענות על מדרגת סלע קטנה בסמוך לאבני הכותל, ולא על רצפת הבטון כמו שקיים בחלק הדרומי. המדובר במקום שסלע היסוד של הר הבית הוא הבולט חיצונית ואבני הכותל המערבי הם שוקעים פנימה, דבר שלא קיים בכותל המערבי שאנו מכירים ברחבה הפתוחה, שם האבנים מכסים את סלע היסוד."
הפתרון המוצע על ידינו, כותב עופר כהן הוא: "לשמור על עקרונות המצב הקיים כיום, ולהשעין את הקירוי על סלע היסוד, אך לשפר אותו מבחינה הנדסית ושימורית. על מנת להשאיר את המעבר פתוח, אין אפשרות לבסס את העמודים באזור זה על יציקת הבטון החדשה, ועל כן אנו נאלצים לבסס אותם על הסלע, בדומה לפתרון הקיים. הכוונה היא לפרק את העמודים הקיימים ואת יציקת הבטון הקיימת, ולהחליף אותם ביציקת בטון שתבוצע על גבי שכבת הפרדה ועומדים חדשים במרווחים גדולים יותר."
המהנדס עופר כהן ציין, כי "במסגרת העבודות לא תבוצע כל פגיעה בסלע ו/או באבני הכותל. העמודים יוקמו במרחק מאבני הכותל, בדומה לקיים כיום".
בתשובתו רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים הגר"ש רבינוביץ, מאריך לבאר את האיסור בשימוש באבני הכותל המערבי בכל. וודאי בתמיכה של המבנים עליו. לעומת זאת השימוש בסלע היסוד של הר הבית המשמש אף הוא לתמיכת אבני הכותל המערבי מותר הלכתית. ועל כן התיר לסמוך את המבנים על סלע היסוד ולחזק את הקירוי. כשהגר"א נבנצל מסכים לדבריו.
הגר"ש רבינוביץ שלח את פסק ההלכה גם לראשון לציון והרב הראשי לישראל הגר"י יוסף , שהאריך מנימוקים נוספים להתיר וכתב: "אף ידי תיכון עמו במה שהעלה בכוחא דהיתרא להתיר בניית היסודות על סלע שעליו נשענות אבני הכותל. אך יעשה הכל שאם ישנה אפשרות ברווח לעשות מחיצה קלה בין היסודות לבין אבני הכותל מה טוב."
כמו כן, התייחס לפסק הלכה זה הגר"א וייס , שמרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל הפנה בעבר את רב הכותל לפנות אליו בעניינים מסוג זה, ואף הוא סבר שאין חשש איסור לקבוע עמוד תמך על סלע הר הבית.
לדברי אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות: "רשות העתיקות מושקעת במיטב אנשיה בעשייה במנהרות הכותל. פרויקט השימור במקום הוא בין המיוחדים והמשוכללים בעולם. הארכיאולוגיה הנחשפת במקום פשוט עוצרת נשימה, וממש לאחרונה נפתחו מסלולים חדשים לתגליות החדשות. העבודה אל מול סוגיות של הלכה היא מרתקת, והוכחנו שבמקרה זה, ארכיאולוגיה ומדע הולכים ביחד".