כשאנחנו באים לדון על יום העצמאות - אנחנו נופלים פעם אחר פעם לדיון תורני, האם זו הגאולה ביהדות, האם הקמת המדינה היא "מרידה באומות", איך להתייחס למדינה חילונית, וכדומה.
קשה לנו מאוד להיפרד מהדיון הזה, ולחשוב כאנשי חולין, בסופו של דבר יש בנו את הרובד האנושי הפשוט, שעליו אנחנו מוסיפים דרגה עליונה יותר של יהדות. בכל אחד מאיתנו, גם לומדי תורה, גם תלמידי חכמים מופלגים - יש בנו את האדם הרגיל, שיודע מה טעים לו ויש לו העדפה בין עוף לשניצל, בין קולה לספרייט. יש בנו את האדם הרגיל שעצוב כשכואב לו, ושמח כשנרפא לו. יש בנו את האדם הרגיל שרוצה מים זמינים בברז, מזון בקרבת מקום, רופא, מלמד, ושאר דברים שאסור לתלמיד חכם לגור בעיר אם הם לא קיימים.
וברובד הזה אין דיון. יש בו שמחה עצומה. ומלבד אנשים שכורתים את עצמם מהעם, עוד לא מצאנו מי שטען שבמצרים/אירופה/מרוקו היה הרבה יותר וטוב, ואורז את חפציו וחוזר לשם.
מה מעכב אותנו להיות עצמאיים?
ואם נמשיך לחשוב ברובד זה, אזי אין חובה להקים מדינה, אפשר גם להגר לארה"ב, ולכן לכאורה אין סיבה שנמהר או שבכלל נפתח יכולות של ניהול מדינה. לכן דברי הבאים פונים רק לאנשים שחשים נכות בכך שאיננו מסוגלים להקים ולנהל שכונה, עיר, וכל שכן גופים גדולים יותר בכוחות עצמנו.
שני נושאים מרכזיים מעכבים אותנו מלהיות גדולים ועצמאיים: השכלה רחבה, וממלכתיות.
השכלה רחבה
כדי לנהל מדינה נדרשת השכלה רחבה, כפי שהתחלנו עם צרכי אדם בסיסיים, מים לשתיה, ומזון לאכול, בגד ללבוש, קורת גג לשינה, ומרפא לגוף והנפש בעת הצורך.
האם כחרדים אנחנו מסוגלים לנהל משאבי מים? לקדוח מי תהום? להתפיל מים?
לנהל משק חקלאי מלא: גידול פירות, ירקות, בשר, עוף, דגים, חלב ודבש?
להקים מפעלי ביגוד? להקים ערים מתוכננות היטב לפי התקן וללא חריגות בניה?
לנהל כלכלה מסודרת וניהול עיר תקין, כולל בחירת ראש עיר על ידי התושבים?
ומה עם רופאים ומנתחים? ובריאות הנפש?
ניהול גופי ביטחון כמו משטרה וצה"ל?
כן, אני יודע שיש לנו כמה מושבים חקלאיים כעלי תאנה, מי לא מכיר את הרפת של "דובדבני" בבית חלקיה או את "מאחורי הדבש" בכפר חב"ד?! יש לנו גם כמה קבלנים עשירים שבנו מאות ואלפי יחידות דיור, ואפילו כמה רופאים בודדים - חרדים מלידה.
אבל מדובר ביוצא מן הכלל - שמעיד על הכלל שאינו כזה. כלל הציבור החרדי הינו חסר השכלה רלוונטית לניהול חיי ציבור מסודרים. ואנחנו נסמכים כל הזמן על המגזר החילוני שמלמד אותנו את ה"דרך ארץ שקדמה לתורה".
אנחנו בדרך להיות רוב במדינת ישראל לצד ערביי ישראל. ובלי תזוזה משמעותית ברכישת השכלה רחבה, אנחנו נהפוך למדינה הדומה למדינות ערב, כלומר מדינה נחשלת. האם זה מה שאנחנו רוצים? רופאים בוגרי אוניברסיטת קהיר? ובתי חולים ברמה של ממלכת ירדן? זה מה שאנחנו רוצים?
ממלכתיות
אבל השכלה רחבה זה עדיין לא הכל, אנחנו יודעים שיכולים אנשים להיות משכילים מאוד - ולצד זאת לנהל חיי ציבור גרועים מלאי מריבות ואלימות, תככנות ורמאות.
וזה מה שקורה כיום בחיי הציבור שלנו. הפלג הירושלמי הדגים לנו לאחרונה איך זה נראה.
אבל גם המיינסטרים לא טוב יותר, וכשזה מגיע לבחירות בערים חרדיות - אנחנו מגלים מריבות ואלימות שאי אפשר לעמוד בהם - ולכן ביטלו את הבחירות בערים החרדיות.
כדי לנהל מדינה ומרחב ציבורי ראוי - אנו נזקקים לתודעה ממלכתית ואחריות אזרחית.
התודעה הממלכתית הינה תובנה שצריך הנהגה מאוחדת שמובילה את כלל הציבור, ולא זרמים ותתי זרמים שדואגים כל אחד לעצמו. התודעה הממלכתית היא היכולת ליצור מוסדות וגופי ציבור מנותקים מפוליטיקה כגון הצבא, המשטרה, קופות החולים ועוד.
אבוי לנו אם צה"ל החרדי יתנהל לפי מפתח חצרות וזרמים, חייל מגור לא יקבל את מרות מפקדו הבעלזאי, וקצין מתלמידי הרב שטיינמן לא ישתף פעולה עם עמיתו מתלמידי הרב אויירבך.
האם אנחנו מסוגלים לכך היום? מחר? אי פעם?
לבל נטעה, הממלכתיות קשה להשגה, ובמדינת ישראל התחוללו מאבקים קשים על כך. האצ"ל והלח"י לא פרקו את נשקם עם הקמת צה"ל, ורק לאחר פרשת אלטלנה ומבצע הטיהור שלאחריו - הם השתלבו בצה"ל. לאחר מעשה אנו נאלצים להבין שפירוק האצ"ל והלח"י היה מוכרח, אחרת היה פה צבא פלנגות. מכירים את מלחמות מד"א-הצלה ישראל-איחוד הצלה? המלחמות האלה הינם משחק ילדים לעומת תחרות בין פלנגות צבאיות. בארגוני ההצלה - המחיר הוא חיי אדם בודדים, אבל צבאות מקבילים עם נשקים - היו גובים מאיתנו חיי אדם מרובים.
במשך שנים קופות החולים היו מפלגתיות, קופת חולים כללית בגלגולה הקודם טיפלה בחברי ההסתדרות בלבד, וקופת חולים לאומית - היתה רוויזיוניסטית. שזה מצב מקביל לקופת חולים שתקבל חסידים בלבד, או ליטאים בלבד, או מזרחיים בלבד… בסוף בסוף (תהליך של כ50 שנה) הבינו שצריך לנתק לחלוטין את הרפואה מהפוליטיקה - מה שיצר את התשתית לייסוד "חוק הבריאות הממלכתי". ולכן הרופא שפנינו אליו לאחרונה לא התייחס לאורך הפאות שלנו או לפתק שהטלנו בקלפי לאחרונה. מה שלא קורה כשאנחנו באים לרשום את הילדים לסמינר או לתלמוד תורה. כי אין לנו חוק חינוך ממלכתי. ממלכתי חרדי? טרייף!
אחזור ואסכם: שני תחומים מרכזיים חסרים לנו כדי להפוך לעצמאיים: השכלה רחבה, וממלכתיות.
בעוד חברי הכנסת החרדים ובעיתונות החרדים מדברים על היום בו אנחנו נהיה רוב, עדיף להפסיק לדבר ולהשקיע ברצינות ברכישת ידע רחב, וחשיבה ממלכתית. ולו בכדי שהמדינה העתידית לא תיראה כמו שנראים היום הפלגים השונים במגזר החרדי.
הצגת כל התגובות