כפי שנומק בהרחבה בטור מיום 9/12/13, על מר אבוטבול היה למקד את עמדתו בעיקר בכך, שגם אילו היו ליקויים בבחירות, אלו לא פגעו בהליך הדמוקרטי ותוצאות הבחירות משקפות למעשה את רצון התושבים.
לעומת זאת, הדיון בערעור הבחירות כולו, התמקד בעיקרו משני צידי המתרס, הן מצד היועמ"ש והן מצידו של מר אבוטבול, בשאלת ה"ליקוי" שנפל בבחירות. הווה אומר, היקף ה"זיופים" והאם מדובר בחשש לשיטה ולדרך פעולה, חשש שיש בו כדי להצדיק לכאורה החלטה המבטלת בחירות, וחבל שכך.
חוק הרשויות המקומות קובע, כי על פסק דין בערעור בחירות ניתן להגיש ערעור ברשות בית המשפט העליון, וגם זאת, אך ורק בשאלה משפטית.
כזכור, ערעור בחירות נסמך ביסודו על 2 אדנים. הוכחת "ליקוי", וקיומה של אפשרות ממשית להשפעת הליקוי על תוצאת הבחירות.
מנגד, כמעט ונזנחה השאלה ה"דמוקרטית", האם אכן רצון התושבים בא לידי מימוש אם לאו, באמצעים פסולים אשר יהיו. נותרה בחלל ההליך מעין הנחה, לפיה אילו אכן ישתכנע בית המשפט שמדובר ב"שיטה" של שימוש פסול בתעודות זהות, דין הבחירות להתבטל, זאת גם אם יוכח ויונח שהתכלית הדמוקרטית משתקפת בתוצאות הבחירות.
לא די שנזנחה טענה זו, היועמ"ש בערעורו מודה ומסכים כי ההצבעה בתעודות ה"פסולות", נעשתה בהסכמת ובידיעת בעלי התעודות, לצורך מטרה קונקרטית הכוללת הצבעה לרשימת "כח" ולבחירתו של אבוטבול. היינו, בהליך זה לא היתה מחלוקת על כך, שההצבעה בפועל הלמה את כוונת ורצון בעלי התעודות.
ליקוי הבחירות
ניתן לומר, כי הדיון בשאלת ה"ליקוי", מחולק אף הוא ל-2 היבטים. ההיבט ה"עובדתי" מחד וההיבט ה"הנחתי" מאידך.
ההיבט העובדתי, דן במספר הליקויים שנפלו בבחירות בפי שישוכנע בית המשפט. ניתן לומר כי מרבית הדיון בהליך הערעור, התמקד בהיבט זה. כך, בעומק רב ומשכנע, פורס מר אבוטבול את משנתו, כי העדויות המדברות על 500 תעודות זהות בהן נעשה לפי החשד שימוש פסול, רחוקות מלהיות מוצקות או משכנעות.
זהו דיון עובדתי גרידא, דיון עליו לא ניתן כלל לבקש את רשותו של בית המשפט העליון להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
ההיבט ה"הנחתי", דן בשאלת ההשלכה הגלומה במספר הליקויים והמשקל שיש להעניק לאלו על הכרעתו של בית המשפט. היבט זה הינו משפטי, כשעל הכרעות בית המשפט המחוזי בהיבט זה ניתן לבקש את רשות בית המשפט העליון להגשת ערעור.
הכרעת בית המשפט המחוזי
בית המשפט בהכרעתו מפצל את הכרעתו ל-3 ראשים. 1. טיב הראיות הנדרש בהליך של ערעור בחירות; 2. רמת ההוכחה הנדרשת לביטול בחירות מחמת עבירות פליליות ("ליקוי בחירות"); 3. מידת ההסתברות של היקף הליקוי הנחוצה להכרעה בדבר ההשפעה על תוצאות הבחירות (היקף התופעה).
בדבר טיב הראיות קובע בית המשפט, כי בסל הראיות הקבילות בערעור הבחירות מצויות ראיות שאינן קבילות בהליכים פליליים ואזרחיים ומכאן שגם אילו העדויות שנמסרו במשטרה בנוגע להיקף גבוה (500) של תעודות זהות פסולות, אינן עולות כדי הרשעה פלילית, מספקות הן כדי להביא לבטלות של בחירות.
באשר לרמת הוכחת הליקוי הנדרשת בערעור בחירות קובע בית המשפט, כי משאין ספק שהצבעה באמצעות מתחזה פסולה היא, יורדת לשורש ההליך ובמילותיו של בית המשפט "אדם שלא התייצב בעצמו בקלפי לא הצביע כלל, הקול שניתן בשמו בטל ומבוטל כעפר הארץ...". משהוכחה כזו, עולה היא כדי "ליקוי".
מבחינה הסתברותית (ראשה השלישי של ההכרעה) קובע בית המשפט, כי השתכנע שאכן התרחשה בבית שמש תופעה רחבת היקף של הצבעות רבות על ידי מתחזים. בית המשפט מתייחס ל"שיטתיות" התופעה, ל"מיסוד" התופעה (שלא היתה לכאורה יוזמה פרטית ונקודתית), השימוש בתחפושות ובדירות חתרניות, לאחר תכנון מראש וקיום מוקדים של איסוף התעודות.
הערעור לבית המשפט העליון - הפגיעה הדמוקרטית
בית המשפט המחוזי, לא נדרש למעשה להכריע בשאלת הפגיעה הדמוקרטית (רצונו של התושב) להבדיל מהפגיעה בטוהר הבחירות (הליקוי). נושא זה לא עמד בלב הדיון.
בנקודה זו, יש להבחין הבחנה מהותית, בין פסילת קול המתגלה ב"זמן אמת", במהלך הבחירות, לבין פסילת בחירות הנדונה לאחר מכן במסגרת ערעור בחירות.
ליקוי המתגלה בזמן אמת, עשוי למנוע את הצבעת הקול בקלפי. בכך, ייפסל אותו הקול למרות שמבחינה דמוקרטית, ההצבעה ה"פסולה" תשקף את רצון הבוחר (רוצה לומר, ה"ליקוי" יגבר על ה"דמוקרטיות" של ההצבעה). לעומת זאת כאשר מדובר בפסילת בחירות במסגרת של ערעור בחירות, הדיון הדמוקרטי עולה ביתר שאת.
נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, קובע באחד מפסקי הדין, כי "סופיות הבחירות, יציבות השלטון, והגשמת רצון הבוחרים בהליך דמוקרטי, הם כולם ערכים חשובים המובילים למסקנה כי לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה לבטל תוצאותיהן של בחירות. עם זאת, אין ערך להגשמת "רצון הבוחרים" בהליך דמוקרטי אם תוצאות הבחירות אינן משקפות רצון זה".
משכך, קול "פסול" בזמן אמת, לא בהכרח מגלם פסול המצדיק ביטולן של בחירות.
אנו מקווים שבערעור שיוגש, אם יוגש, תתמקד ההתייחסות בכך שלא ארעה פגיעה דמוקרטית, למרות ההסתברות (שהוכרעה) להיקף ושיטתיות ההתחזות באמצעות תעודות זהות של אחרים.
הצגת כל התגובות