אורח לשבת: החזן חיים אליעזר הרשטיק

שם: חיים אליעזר הרשטיק

ארץ מוצא: שלגוטריאן בהונגריה, כשעלינו ארצה הייתי בן שנתיים וחצי, דורות רבים אחורה היו חזנים ואבא היה חזן בבודפשט, עוד לפני שהתחתן. הוא היה חזן מעולה בעיקר ליד עמוד התפילה, הוא היה א זוגר, פעם הקליט שני קטעים אצל האחים קוסוביצקי, אך ההתרגשות ניכרת בקולו.

אני מחובר לחזנות בנוסח ההונגרי ולחזנים כמו יהושע וידר, מוישלה פרייס, פישל ועוד. גם החזן הותיק משה קראוס, אותו שמעתי כילד, בתל אביב, הוא זוגר הונגרי אמיתי, וכמובן אחי נפתלי שהוא חזן ענק.

הנוסח ההונגרי והפדנטיות שלהם מתבטאת גם בשירה. יש סדר בשירה, כל דבר יותר פרפקט לא שיטחי.

קורות חיים בקצרה: מגיל 4 על הבמה, אבי היה החזן בבני ברק, שם היו חובבי חזנות רבים. עמדתי כיסא על כיסא, בתיבה, ובלי לדעת לקרוא, ושרתי קטעי סולו כמו "כבקרת רועה" של יוסלה. אחי נפתלי שגדול ממני בשנתיים היה גם ילד פלא, וכשאבא היה מלמד אותו הייתי קולט תוך כדי. מגיל 7 הופעתי בקונצרטים לצידו של אבא, ואז כבר ביצעתי קטעי חזנות עם קולרטורות. כשאבי היה חזן בדיזנגוף, ואני בגיל בר מצווה, שרתי בפסח "מפני חטאינו" בקהל היה החזן משה קוסוביצקי וסיפרו לי שהוא בכה מהתרגשות.

בגיל 19 כבר הייתי חזן קבוע בהרצליה, ולאחר מכן החזן הראשי של תל אביב, משם 'זרקו' אותי כי סירבתי לומר הלל ביום העצמאות עם ברכה. למרות שזכיתי בדין תורה, לא חזרתי לתפקיד, עברתי לרמת גן, ומשם ליוהנסבורג בדרום אפריקה, שם גרתי חמש שנים, ושימשתי חזן בבית הכנסת הגדול, אחרי עוד כמה תחנות חזרתי ארצה והייתי חזן בהיכל מאיר שנים רבות וכשאבי נפטר, התפללתי בחגים בבית כנסת שלו בנווה אביבים שלוש עשרה שנים.

גם אני זכיתי לגדל בבית ילדי פלא, אבי ושרוליק. עם שרוליק שרתי בסיום הש"ס את "תניא" כשהשיר היה חדש וטרי, מול כל גדולי הדור שישבו על הבמה, עין לא נשארה יבשה.

סוג הקול: כילד הייתי אלט סופרן, במנעד גדול, והיום טנור.

מספר דיסקים: בתור ילד הוצאתי שישה, את השביעי עם שירים נפוליטאנים אבא לא הסכים להוציא לשוק. כחזן הוצאתי כ-2 דיסקים, והקלטתי עוד קטעים רבים. חוץ מזה, הוציאו דיסקים שלי מכל מיני קונצרטים בגניבה אולי 6-7.

הדיסק האחרון הופק על ידי מונה רוזנבלום ונקרא "האגדה". יש לי המון חומר מוקלט, אבל היום מעתיקים וההשקעה לא תמיד שווה את זה.

מורה/שיטת לימוד: בעיקר למדתי אצל אבא, וגם למדתי מהטנורים והבאריטונים שהיו במקהלות, הייתי סוחב מהם רעיונות והייתי קולט מה הם עושים.

כילד זכיתי לראות ולשמוע חזנים רבים ובהם, את שלושת הקוסוביצקים, וידר, שלמה מנדל, גלנץ, יצחק השל ועוד, וזה היה הבית ספר האמיתי.

בנוסף השתלמתי בעוד מקומות, ובביקורים של החזן משה קוסוביצקי בארץ זכיתי להיות 'נודניק' ולשהות רבות בקרבתו, למדתי ממנו שיטות מה לעשות ומה לא לעשות.

קטע חזנות אהוב: "לקל ברוך" בלחן של אבי, זה קטע מסודר ובנוי היטב, הקלטתי את זה בתור ילד. קטע מדהים.

מה השתנה

בית הכנסת הראשון: בגיל 19 שימשתי חזן ראשי בבית כנסת הגדול בהרצליה. ובגיל 20 ארגנתי קונצרט לטובת ישיבת הנגב. היום קונצרטים זה טבעי, אבל אז רק האחים קוסוביצקי היו ממלאים את היכל התרבות מידי פעם. היכל התרבות היה עדיין חדש, ופניתי לראש העיר בבקשה לקיים שם קונצרט, הוא לא האמין שזה יצליח והתחננתי אליו שיסכים לעשות מודעות גדולות. לבסוף הערב היה הצלחה רצינית, בשורה הראשונה ישבו הרב עובדיה יוסף, הרב ידידיה פרנקל, הרב לאו, ראש ישיבת הנגב וכל הר"מים וכמובן ראש העיר ת"א, רבינוביץ.

הקהל מילא את ההיכל ואת מדרגות המעברים, הופיעו איתי אחי נפתלי, וחזן ספרדי רפאל אבוהב, למחרת הציעו לי את המשרה של חזן בית כנסת הגדול בתל אביב.

בית הכנסת עמד בפני סגירה וכשהגעתי, הוא התמלא עד שהיו פותחים את כל הדלתות.

רגע שיא: כילד בגיל בר מצווה הופעתי בתל אביב עם ג'ו עמר, לפני מאה אלף איש, במוצאי שמחת תורה. זכור לי היטב גם קונצרט של משה קוסוביצקי, שהתפלל ערבית בהיכל התרבות, ואחרי ערבית התחיל הקונצרט, העלו אותי לשיר "מי שעשה נסים" עם קצת חזנות באינטרפרטציה שלי. מחיאות הכפיים היו אדירות, עד שהמנחה אמר "אל תשכחו שזה קונצרט של קוסוביצקי".

רגע מביך: באותם הרגעים כשאני מאחורי הקלעים והקהל צועק "את הילד". קוסוביצקי נתן לי עט פרקר, בעוד אני מסתכל על העט, הוא עלה לבמה. כמובן אז הקהל כבר הריע לו.

תלבושת בשבת: עד גיל 30 לבשתי את תלבושת החזנית, גלימה ומצנפת חזנים. בגיל 31 נסעתי לשנה לוינה, ולמדתי שם בכולל, יום אחד שמעתי קולות זמרה, וחשבתי שזה חזנים, ירדתי וראיתי בעיניים את הכמרים שרים, והזדעזעתי מהכובע והלבוש הדומה בדיוק לחזנים, והחלטתי שיותר אני לא לובש את זה, רב צדיק שהייתי מקורב אליו, חיזק מאוד את החלטתי.

במשך השנים תפרתי כל מיני בגדים מיוחדים, כדי שיהיה בכל זאת משהו ייחודי. היום אני משתמש בכובע דומה לכובע של בעלז, אך ללא החלק הקדמי.

חזני העבר מול חזני ההווה: חזני העבר היו חזנים שהתפללו לפני העמוד, אני מחובר אליהם וזה גם נוסטלגי להקשיב להם. אין ספק שליד העמוד הם היו יותר טובים. מאידך, יש היום דבר שמעודד אותי מאוד, זה החזות של החזנים הצעירים, שנראים חרדים, עם זקן וכו'.

העתיד לאן?

בקונצרטים אני לא חושב שיש הבדל מהותי, אולי חזני העבר לא חששו לתת שואו על הבמה. והיום עומדים בלי לזוז הרבה. בין החזנים היחידים שמרגש גם ליד העמוד וגם בקונצרטים הוא החזן משה שטרן שאני מעריץ אותו מאוד.

אני מחובר לחזני דור העתיד, כמורה לחזנות. בעבר אף הפעלתי בית ספר לחזנות בבני ברק והיו לי 60 תלמידים. כשנפתח בית הספר של אחי בתל אביב, עם רשימה מכובדת של חזנים סופרסטארים, סגרתי את המקום שלי, והתחלתי ללמד ילדים. החזן מוצן, ארי קליין ועוד למדו אצלי.

עתיד החזנות לאיפה: אני לא רואה עתיד גדול, כשהחזנות לא בבית הכנסת. אין הרבה בתי כנסת עם חזנים, בארץ אולי יש עשרה כאלו, בעבר רק בתל אביב היו עשרות עם חזנים קבועים ומקהלות. היום משמשים בעיקר בעלי תפילה, והחזנות היא רק בקונצרטים ומידי פעם שבתות חזנות ארוכות מידי שמוציאות את הקישקעס. אפילו אני לא מסוגל לשבת כל כך הרבה שעות בבית הכנסת. רק אם יהיה שינוי דרסטי יש עתיד.

קטע נבחר: "ובנחה יאמר" של יוסל'ה, תיאטרון רמת גן, בניצוחו של אברהם פרי, אני אומר שם "חדש ימינו כקדם", כי הייתי רוצה לחזור לבמה. מלפני חמש שנים, כשהרב אלישיב והרב וואזנר חתמו על האיסור להופיע מול קהל מעורב, גם בחזנות, אני

כבר לא מופיע. אבל אני לא מודאג, כי בהופעה אחת אפשר לכסות את הכל. אני גם ממליץ לכל חזן שיהיה מחובר לרב ולצדיק, שיכוונו אותו לדרך הנכונה.