This browser does not support the video element.
מחר, ז' באלול – נציין 56 שנים לפטירתו של החזן משה זלמן בן אביגדור קוסביצקי ז"ל.
"כבוד הש"ץ המפורסם לשם ולתהילה" - כך הכתיר החזן גרשון אפרת, מחברה של האנתולוגיה לחזנות, את החזן משה קוסביצקי.
במכתבו כותב אפרת, כי משה קוסביצקי אינו רק ה"שאגת ארי של דורנו", כי אם גם "בעל קול דממה דקה", אשר יודע איך להתאים את קולו לכל יצירה ויצירה.
"שר החזנות", "החזן הראשי", "אדון החזנים", "אביר הטנורים", אלו מקצת התארים, שהקדימו את שמו של משה קוסביצקי במהלכה של קריירה מופלאה, בראש פסגת עולם החזנות. אך התואר הנפוץ מכולם, שהקדים לשמו עד עצם היום הזה, הוא: "מלך החזנים".
מי בדיוק הכתירו למלך? קוסביצקי נהג לספר בהתרגשות, כיצד בקבלת הפנים, שנערכה לכבודו מטעם אגודת החזנים בניו-יורק, בבואו לארה"ב בשנת 1947, הכריז החזן זבולון קוורטין בפני הנוכחים: "עד עתה נשאתי אני בתואר ‘מלך החזנים’, ועתה אני מעביר לך את הכתר". הקהל הריע בחום, ומאז דבק בקוסביצקי רשמית התואר האצילי: "מלך החזנים".
האצילות דבקה בקוסביצקי לא רק על הבמה, אלא גם מחוצה לה: בעת ביקורו בארץ, בשנת 1954, הגיעה לקבל את פניו משלחת חזנים. באותה עת שרר בארץ משטר הצנע, ולהשיג פרטי לבוש שייבואן כרוך במטבע זר, היה כמעט בלתי אפשרי. קוסביצקי הבחין, כי אחד מהחזנים לבוש במגבעת מרופטת. בעדינות רבה הוריד את מגבעתו של אותו חזן, ושם על ראשו באצילות את מגבעתו המהודרת באומרו: "כך ראוי יותר לחזן בארץ ישראל".
המוסיקאי ליאו לוב חיבר את היצירה "ובשופר גדול" – בעבור החזן גרשון סירוטה, כאשר היה מנצחו בוורשה שלפני המלחמה. ובשנת 1947, כאשר הגיע קוסביצקי לארה"ב, חיבר לוב בעבורו את היצירה "כבקרת".
אבא חשב, שנכון יהיה לחבר את שתי היצירות הללו ולאחדן ליצירה אחת מכמה סיבות: בגלל המשכיות הטקסט, בגלל החיבור המוזיקלי המתבקש וגם, כי מדובר באותו המלחין.
בשנת 2000, כהרגלו בקודש, ישב אבא וסידר את הטקס כראוי, פיתח משמעותית את החזנות המקורית והוסיף גשר משלו בין שתי היצירות. לי נשארה רק הזכות לכתוב את העיבוד התזמורתי ליצירה מפוארת זו, הממחישה בכל מילה ומילה את מורא יום הדין.
בשנת 2004, לאחר שביצע אותה בהיכל כמה פעמים, ביקש החזן יצחק מאיר הלפגוט לכלול אותה בדיסק השני שלו: "הבט משמים". אחד מהביצועים המשובחים שמצאנו בארכיון הוא דווקא מקונצרט הגאלה, שקיימנו בשנת 2010, כאשר הלפגוט מלווה בתזמורת הפילהרמונית הישראלית ובמקהלות החזנים "יובל" ו"זמרתיה".
לאחר פטירתו, בשנת 1966, נמצא בביתו של קוסביצקי מכתב, ששלח אליו מנהל "היכל שלמה" בירושלים - הרב ד"ר משה אברהם יפה ז"ל - אביו של ידידי המנצח אלי יפה.
במכתבו כתב ד"ר יפה, כי שמע שקוסביצקי לא במיטבו בתקופה האחרונה. הוא איחל לו רפואה שלמה במהרה, וסיים בברכת כתיבה וחתימה טובה. אך החלק המשמעותי הוא דווקא באמצעו של המכתב, שם מבשר לו ד"ר יפה, כי הוא מתכנן הקמת בית-כנסת גדול (מרכזי ועולמי) בירושלים (3 שנים לפני הנחת אבן הפינה) ומקווה, כי קוסביצקי יוכל לכהן בו כחזן.
המכתב, שיש הטוענים שהוא המכתב האחרון שקיבל, נשלח בתאריך ב' באלול, וקוסביצקי נפטר כאמור 5 ימים לאחר מכן, וספק גדול אם הצליח לקוראו. אך ללא ספק, בשורה שכזו, למי שהחזנות בארץ ישראל הייתה כל כך יקרה ללבו, הייתה לבטח מרחיבה את ליבו ומעלה חיוך של אושר על פניו.
יהי זכרו ברוך!
שבת שלום וצפייה מהנה,