מי הפריע לקוסביצקי? // אופיר סובול

דוד בן-גוריון, שכונה בילדותו "דובצ'ה" וגם "דויד'ל", למד מגיל 5 אצל מלמד בחדר מסורתי, ובגיל 7 עבר למלמד "מודרני". מאוחר יותר עבר ל"חדר מתוקן" (של התנועה הציונית), שהקים אביו. עד גיל 15 לערך המשיך בלימודיו התורניים. וכשהפסיק, חדל גם מלשמור מצוות.

בגיל 18 נסע לוורשה שם אף שימש תקופה קצרה, כמורה פרטי ב"חדר מתוקן".

האם יש קשר כלשהו בין דוד בן-גוריון לעולם התפילה והחזנות? אז כך:

מאז שעלה לארץ ישראל, דוד בן-גוריון ביקר רק פעמיים בבית כנסת: הפעם הראשונה הייתה בעלייה לתורה של נכדו. הפעם השנייה הייתה ערב הקמת המדינה. עם זאת, סמוך לפתיחת המושב הראשון של האספה המכוננת, בט"ו בשבט תש"ט (1949), הלך לבית הכנסת ״ישרון״ בירושלים לשמוע תפילת הודיה, וציין ביומנו: "זו לי הפעם הראשונה בארץ ישראל, שאני נוכח בבית כנסת בשעת תפילה".

הופעתו הנדירה של בן-גוריון בבית הכנסת "עוררה התרגשות של חיבה בין הקהל" והוגש לו סידור. "בבת-צחוק דחה מר בן-גוריון את הסידור, ברמזו כי אכן יודע הוא את התפילה בעל-פה. אך אחר כך קיבל אותו ובקש רשות להחזיק אותו כאות זיכרון" (הארץ, 15.2.1949).

במסיבה לכבוד פרישתו של בן-גוריון מראשות הממשלה, בשנת 1963, הופיע החזן בנימין אונגר. אונגר נתבקש לבצע את היצירה "והיה באחרית הימים" של פנחס יסינובסקי, שפרסם החזן מרדכי הרשמן (והועלתה לערוץ שלנו, בביצועו של החזן דוד בגלי). אונגר סיפר, שבן-גוריון הקשיב בעניין, ולאחר מכן אף ניגש, ואמר לו "בלהט": "אני מוכרח לציין שאתה שר די יפה...".

החזן לייב גלנץ היה איש מפלגתו של בן-גוריון. גלנץ הקדיש לבן-גוריון את יצירתו "הלוך וקראת" - שחיבר בשנה הראשונה למדינת ישראל. לאחר מותו של גלנץ כתב בן-גוריון את התרשמותו מהספר "זהרים" שיצא לזכרו: "זהו ספר זיכרון ראוי ל'נזכר' ולמזכירים. עשוי בטוב רב ובחיבה, שגלנץ היה בלי ספק ראוי לה".

בשנת 1963 השתתף החזן משה קוסביצקי ב"פסטיבל ישראל" עם החזנים משה גנטשוף ויעקב ברקין - שלושת החזנים ילידי רוסיה, וקבעו את מקום מושבם בארה"ב. בן-גוריון הזמין את קוסביצקי, והעניק לו את מדלית ראש הממשלה. קוסביצקי ביצע 6 יצירות בקונצרט.

לקראת סיום החלק הראשון ביצע קוסביצקי את יצירתו של דוד אייזנשטט מתוך ״היוצרות״, על מילותיו של שלמה אבן גבירול: "שכולה אכולה". יצירה מיוחדת, מקורית ונפלאה. אך אין מדובר בפרק חזנות "טיפוסי", אלא ביצירה, הדומה יותר לאריה אופראית-יהודית משובחת.

בן-גוריון התרשם מהביצוע. בהפסקה עלה לחדרו של קוסביצקי להחמיא לו, ובהזדמנות זו שאל אותו: "מדוע בפולקלור היהודי אין החזנים נמנים עם אנשי החכמה...?" קוסביצקי לא התמהמה וענה לו: "אינני יודע אם כל חזן הוא טיפש, אבל בטוחני שלא כל טיפש יכול להיות חזן...".

את העיבוד התזמורתי היחיד שקיים ל "שכולה אכולה", כתב אבא בשנת 1987. בחודש דצמבר 1998, לפני 26 שנה בדיוק, הוא הרחיב את העיבוד להרכב סימפוני. בקונצרט הגאלה, שקיימנו בשנת 2017, אבא הציע לחזן יצחק מאיר הלפגוט לבצע גם את "שכולה אכולה", והלפגוט נרתם למשימה. לא אשכח, כיצד היצירה וביצועו הנפלא של הלפגוט ריתקו את נגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית במהלך החזרות. אני מזמין גם אתכם לצפות בביצוע, כמו גם בהתלהבותו של הקהל בסיום.

אם כן, בן-גוריון לא היה חובב חזנות גדול... אבל מה עם רעייתו פולה?

בחודש יולי 1954 ערך שר הביטחון פנחס לבון מסיבה בדירתו בת"א, לכבוד הרמטכ"ל משה דיין, לפני צאתו לשליחות ממלכתית בארה"ב. במסיבה השתתפו רה"מ משה שרת, ובכירים במערכת הביטחון. משדה בוקר הגיעו במיוחד גם רה"מ הפורש דוד בן-גוריון ורעייתו פולה. אורח הכבוד במסיבה, שנמשכה עד השעות הקטנות של הלילה - היה החזן משה קוסביצקי. קוסביצקי הנעים את הערב עם כמה פרקי חזנות, בעוד הנוכחים מריעים לו על ביצועיו הנפלאים. בן-גוריון מספרים, לא הגיב על השירה. אבל פולה רעייתו, סיפר קוסביצקי, "הפליאה" בתגובתה, ואף הפריעה לו תוך כדי שירתו, כשאמרה ליושבים לצדה: "אינני יכולה לשמוע שירים כאלו".