ענין עת הרצון שבחודש אלול
חודש אלול המה ימי רצון. בספרים מבארים ענין עת רצון על דרך משל מתכונת האדם, כי הנה כל פעולה שאדם עושה חייב להיות מקודם רצון לעשות כך, וכל תנועות האיברים ומעשיהם באים לאחר רצון הלב, שהלב פוקד על המח והמח על האיברים, וכן הנמשל גם כלפי מעלה, דהנה תחילת הבריאה היתה ביום ראשון, ובשבת שקדמה לבריאת העולם כביכול היה רצון לפניו ית' לפעול זאת, ולכן זמן סעודה שלישית בסוף השבת + הוא עת רצון, רעוא דרעוין א. גם חודש אלול שהוא קודם התחדשות הבריאה הוא
עת רצון. וכתבו התוס' בבבא קמא (פב. ד"ה כדי) טעם למה שתיקן עזרא לקרות בתורה בשני וחמישי דוקא, כי אמרו במדרש שכשעלה משה רבינו בר"ח אלול לקבל לוחות אחרונות היה חמישי בשבת וירד בשני, ולפי שהיה אז עת רצון קבעו בשני וחמישי, ולכך נהגו גם להתענות בשני וחמישי. גם בשנה זו חל א' דראש חודש אלול ביום חמישי, ויום זה הוא הכנה ליום המחרת שבו התחלת חודש הרחמים.
לעשות רצומך בלבב שלם
עומדים אנו בפתחם של זמנים טובים ומובחרים, ר"ח אלול, הימים הנוראים והימים טובים שבחודש תשרי. זמנים אלו מכונים בשם ימי רצון, ובספרים הקשו וכי שייך אצל השי"ת עת רצון, הרי אצלו ית' יש בתמידות חפץ ורצון להיטיב לברואיוי. אלא דאי' בגמ' (ברכות יז.) רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, וממילא בימים אלו שכל אחד מטהר עצמו ושב מדרכו אשר לא טובה היא, מסתלקים המניעות והמעכבים ויכולים יותר בנקל לבוא לבחינת רצוננו לעשות רצונך, ולכן נקראים ימים אלו ימי רצון על שם תיקון הרצון שלנו. וכפי ההכנה בחודש אלול כן יכולים להשיג בחודש תשרי בשנה המתחדשת, והרמז במה שדרשו ז"ל (סוכה מו:) אם שמוע בישן תשמע בחדש, ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע, כלומר אם עמלת לתקן רצונותיך בימי הרצון של חודש אלול שבסוף השנה הקודמת בכדי להגיע לרצוננו לעשות רצונך, אז תשמע בחדש, תוכל להתעלות יותר בשנה החדשה. ואם לאו, שהנך פנוי וריקן ממעשים טובים, לא תשמע.
כפי ההכנה באלול משיגים בתשרי
כ"ק אאז"ל אמר, אצל אבי השפת אמת ז"ל רעדו הכתלים בחודש אלול וימים טרוד הנוראים, ואילו אני בנסיעות. ואנו שראינו הנהגתו של כ"ק אאז"ל וגודל ההכנה שהיתה בחודש זה, יש לנו להתאונן על שבימינו אין זה כך. אי' בגמ' (ר"ה יח.) ביחיד אימת אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, ידוע מאמרו של הרבי ר' זושא ז"ל על לשון המשנה בברכות מאימתי קורין את שמע בערבין, מאימתי הוא מלשון אימה ופחד, גם כאן יתכן לפרש כן, ביחיד אימת אלו עשרה ימים וכו', היינו שבעשרת ימי תשובה יכולים להגיע לאימה ויראה מלפניו ית'. וכעת בראש חודש אלול מתחלת ההכנה לימים גדולים אלו ולשנה החדשה.
אל תגמגם
בספר יכהן פאר (דרוש כז) מביא מעשה באחד שהיה מגמגם בלשונו, ואמר לו חסיד אחד שקודם שיעבור לפני הרבי יתחיל לומר גוט שבת, ובשעה שיגיע אצלו יאמר כבר בשפה ברורה. וכאלו הם פני הדברים בדידן אנן, כמה מרוחקים אנו מההשגות של ראש השנה עשי"ת ויום הכיפורים, כמה שפלים אנו למול מעלתם הרמה של ימים נוראים וקדושים אלו, ואם נחכה עד הרגע האחרון ספק גדול הוא אם יהיה ביכולתנו לקבל משהו מקדושתם, אך אם נכין עצמנו שלושים יום קודם, בחודש אלול, אז בבוא זמני הקדושה תהיה לנו אחיזה באותם אוצרות שמים היורדים ונשפעים באלו הימים". ואם ניגשים לעבודת השי"ת בשמחה מה טוב, וכמ"ש הרבי ר' בונם מפרשיסחא ז"ל עה"פ תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב, שדבר זה הוא הגורם לכל הקללות המנויות בתוכחה.
תשובה אפילו על ספק איסור
חודש אלול הוא הכנה לראש השנה והימים הנוראים. כ"ק אאז"ל אמר בנסיעתו לכנסיה הגדולה בחודש אלול, אצל אבי השפת אמת ז"ל היו הכתלים רועדים בימים אלו, ואילו אני טרוד בנסיעות (איין באהן אריין איין באהן ארויס). אולם אותם שהסתופפו בצל כ"ק אאז"ל זוכרים גם הם שהכתלים רעדו בחודש אלול, וידעו והכירו במעלת זמן זה שהוא הכנה לימים קדושים כאלו ". חודש אלול הוא מהארבעים ימי רצון שבהם היה משה רבינו במרום לקבל הלוחות השניות אחר חטא העגל, ואי' בשפת אמת (אלול תרמ"ג) שקבלת הלוחות השניות היתה בבחינת קבלת התורה לבעלי תשובה.
היכן הלכות תשובה בשולחן ערוך
בשו"ע לא הובאו הלכות תשובה בפני עצמן כברמב"ם, אולם בהלכות עשי"ת וערב יוהכ"פ נזכרו כמעט כל הלכות תשובה. הרמ"א שם (סי' תרג) מביא בשם רבינו יונה בברכות, בטעם מה שאשם תלוי שאינו בא אלא על ספק אמרה תורה להביאו בן שני סלעים, וחטאת הבאה על חטא ודאי די בחטאת בת דנקא שהוא שישית הדינר, לפי שכשאדם עבר על ודאי עבירה נשבר לבו בקרבו כיון שיודע שעשה איסור, ואפילו כשעבר בשוגג הרי הוא שבור בעצמו על שבא לידו דבר עבירה והאלקים אנה לידו, אבל בספק איסור אזי הוא מתרץ עצמו שסובר אולי לא היה שום חטא, ונפשו טובה עליו, ולכן הקפידה התורה לגבי אשם תלוי שיהיו דמיו בשיעור גדול כדי שישים האדם אל לבו לשוב בתשובה.
וזהו גם המכוון במה שכתב השפת אמת (שופטים תרל"ח) בשם החידושי הרי"מ ז"ל שאלו"ל הוא אותיות ל"א ל"ו, שהוא הקרי והכתיב בפסוק ולו אנחנו, והיינו שעד כמה שהאדם מרגיש בעצמו שהוא בבחינת 'לא' אנחנו, כן מתקיים בו 'לו' אנחנו, ולהיפך אם האדם מדמה שהוא בבחינת 'לו' אנחנו הרי הוא 'לא' אנחנו, שהוא עומד מרחוק. וזאת היא העבודה בימי אלול לידע שאפילו על ספק צריך לשוב בתשובה.