לקראת הילולת הצדיק הפלאי, אוהבן של ישראל, הרה"ק רבי ישעיל'ה מקרעסטיר זי"ע, החל ביום ג' אייר, 'כיכר השבת' בחשיפה מעניינת, שנחשפה ע''י מכון דברות קודש דחסידי צאנז על מפגש היסטורי ולא ידוע בין הרה''ק ר' ישעיל'ה מקרעסטיר והאדמו"ר הרה"ק בעל ה''שפע חיים" מצאנז זי''ע. בו סיפר הרה"ק מקרעסטיר להרה"ק בעל ה'שפע חיים' סיפור פלאי שהיה לו אצל הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע - אודות הלוואה שהלווה להרה"ק ומאז שררה הברכה בכיסו שלא היה חסר לו מעות לצדקה.
מצו''ב ההקלטה באידיש מהרבי בעל ה'שפע חיים' זי"ע, והתמליל ללשון הקודש!
מרבי ישעי'לע זכרונו לברכה שמעתי חידוש, דברתי עמו, וסיפר לי: פעם נסע לשב"ק להסתופף בצל הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז לשב"ק, עם רבו הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא זי"ע, כידוע להרה"ק בעל ה'דברי חיים' זי"ע אף פעם לא היה לו כסף, והיה מבקש מזה ומזה, עד שפגש אחד שהיה נותן לו.
כשהגיע הרה"ק ר' ישעיל'ע אליו, הוא היה בחור בא בשנים, ואסף לעצמו כסף שיהא לו קצת למחיה, וכן חסך לעצמו כמה מאות רייניש עבור נדן, מיד בהיכנסו פנה אליו הרה"ק בעל ה'דברי חיים' ואמר לו: "ישעי', יש לך כסף להלוות לי?" ענה מיד ללא היסוס: "כמה צריך הרבי?" ענה לו: "כמה שיש לך."
רבי ישעי' בשומעו זאת, רץ מיד לבית האכסניה, ותוך זמן קצר חזר עם סכום עצום בימים ההם של סך כחמש מאות רייניש - (סכון של כשלושים אלף דולר {בשנת תשל"ה - כהיום זה יותר פי עשרות מונים} ואפילו יותר). בקיצור הביא את כל מה שהיה לו נעבעך, כל אשר לו, הוא רוקן עצמו מכל פרוטה, ואפילו כסף קטן, גרייצערס.
כשנכנס לחדרו של ה'דברי חיים' פנה אליו ואמר לו: "רבי, זה כל הכסף שלי!" – ומסר לו.
בעל ה'דברי חיים' שמח מאוד, ומיד קרא לגבאו משה יהושע ומסר לו את כל הכסף שילך ויחלק לעניים.
בצאת השבת המרוממת בצל הקודש, כשביקש לנסוע לביתו נכנס להפרד. אמר לעצמו שהוא לא הולך לבקש את החוב חזרה, אלא לתת קוויטל ולקבל ברכת פרידה, וכך הווה. ואכן הרה"ק מצאנז לא הזכיר לו מאומה על החוב, והוא אמר לעצמו: נו אם הרבי לא אומר לי כלום, גם אני לא אומר כלום." [ובדעתו] שיסע לביתו [בלא כלום]. אז לא [יקבל בחזרה את כספו], אז לא.
פתאום, כשהוא כבר פנה ללכת, קרא לו הרה"ק מצאנז בחזרה: ואמר לו "ישעי', הלא אני חייב לך כסף. אני יודע! הבה לי את הכיפה שלך."
לקח את הכיפה, והרה"ק הוציא קצת כסף מכיסו, מבלי לספור כלום, ושם בתוכו: "נו, הא לך החוב שלך, קח לך."
הכניס לו בתוך הכיפה: "תקח לך, הא לך החוב שלך וזהו!"
ואמר רבי ישעיל'ה: "השי"ת חנני דעת. כשיצאתי לא רציתי לספור כמה נתן לי הרבי, ושמתי את הכיפה בתוך כיסי, "ומאז ועד היום – אז כשאני הכרתי אותי היה כבר יהודי בן שבעים וכמה -"ומאז כשיש לי כסף, אני מכניס בכיס הזה, וכשאני צריך אני מוציא משם, "ואף פעם לא חסר לי כסף!" היה לו כיס טוב! "אף פעם" אמר, "לא היתה כזאת שאני אכניס ידי ואוציא מבלי שיהא לי!"
וגם הוא לא היה מונה, ברוב הפעמים כשיהודים בקשו ממנו כסף, הכניס ידו וכמה שעלה בידו היה מחלק.
אכן בשביל מה הוא צריך לספור? כשיש לו כיס [כזה] עם מעות למה צריך לספור? נאַ, בודאי לא יכולים לחקות זאת, כאשר הרב הקדוש מצאנז נותן, ורבי ישעי'לע זכרונו לברכה עם הבטחון שלו, הבטחון האמיתי שלו, קיבל זאת – אז יכולים!
(מתוך שיעור חורש''י כי תשא תשל"ה שנחשף לאחרונה ע''י מכון דברות קודש צאנז - ובאדיבתם).