מדוע הקב"ה מביא קשיים ניסיונות?
היום יותר מתמיד כל אדם שואל את עצמו: הקב"ה 'כל יכול' והכל נעשה במאמר פיו, וברגע אחד, אז למה החיים לא יותר קלים? למה הקורונה 'הזאת' לא נגמרת? למה החיים משובשים וחסרי יציבות? מתי כבר נרגיש את החופש?
הקב"ה יכול לפתור את כל הבעיות של כולם ברגע אחד – אז שיפתור!
בכל שנה בתאריך הזה ידענו היכן ננפוש, והשנה? כל בוקר מחדש אנו לא ידוע אם היום הזה ח"ו יגמר בידוד...
הקשיים והניסיונות של החיים לא קלים, פעם מצליחים ופעם נופלים, מה הקב"ה רוצה מאיתנו?
האם יש גבול לקושי ולחושך?
לפני שנדבר על הקושי חייב להזכיר שאנו יודעים ש'מפי עליון לא תצא רעות', אין בשמים שורש לרע, ולכן, לא יתכן שהקב"ה מביא לאדם קושי כדי להרע לו, כי "חסד אל כל היום", כיוון שהכל הוא עושה בחסד וברחמים גמורים, חייב להיות איזה נקודת מוצא שתאיר לנו את החושך שרודף אחרינו.
העולם הוא מלשון "העלם והסתר", הקב"ה מצמצם את אורו עד לגבול הכי נמוך, שהאדם יכול להתבלבל ולשאול את עצמו האם הוא בכלל מושגח, והיכן הקב"ה נמצא בתוך הקשיים שלו היום?
אחד משמותיו של הקב"ה "שד"י" – ר"ת ש'אמר ל'עולמו ד'י, למה הקב"ה אמר לעולמו די? די הוא גבול ששם הקב"ה.
הקב"ה עושה לכל דבר גבול, גם לקושי ולחושך: "גבול שם לחושך", היכן הגבול של החושך? הקב"ה הטביע בתוך החושך אור אלוקי מיוחד, 'קרן אור' שצריך למצוא ולגלות, כדי להאיר את מציאות חיינו.
כל אדם קיבל בחייו חושך בגבול מאוד מדויק, כדי שיוכל להחזיק מעמד ולנצח אותו בלי להישבר, לפי כוחות הנפש שמצויים בו.
מטרת החושך בחיי האדם היא אינה שהאדם 'יפול', אלא, לתת לו את בחירה בין טוב ורע, ושיצליח לנצח ולעמוד בניסיון.
החושך - בשביל הבחירה
הקב"ה הסתיר את אורו, למרות שהוא משגיח בצורה תמידית על האדם, אבל, לא תמיד השגחתו גלויה ונראת לעיני אדם.
אם אדם היה רואה את ההשגחה עליו בכל רגע בצורה גלויה, לא היה ניתן להכחיש את ההנהגה האלוקית, ולא היה לאדם בחירה בין טוב לרע.
הקב"ה רוצה שנעשה את רצונו דווקא מתוך החושך של העולם הזה, ומתוך מאבק ומלחמה קשה עם היצר הרע, ונגבר על כל המכשולים - וננצח!
ממה יש לקב"ה תענוג ושעשוע?
הבחירה ביד האדם, כאשר האדם מצליח לעשות את הנכון והטוב, מה שהקב"ה רוצה ומצפה ממנו, הדבר גורם לקב"ה תענוג ושעשוע אין סופי, ששום מלאך לא יכול לעשות, רק האדם ש'מתבוסס' וחי בעולם הזה, וצולח את הקשיים והניסיונות ה'אין' סופיים שיש לו בכל יום, שעליו נאמר: "ואבית תהילה מגושי עפר ומקרוצי חומר..." זה עיקר התענוג והשעשוע של בורא עולם, שאנו בעולם השפל, עם כל הקושי וההסתרה – נכיר בו נעשה את רצונו ונודה לו.
מטרת הקושי - הארת המציאות האלוקית בלב
אדם מבין בשכלו שהקב"ה לא רוצה להרע לו, אבל השכל לא מצליח לשכנע את הלב באמיתות הדבר, ולא מחדש לאדם את הכוחות לעבור את הקשיים שעוברים עליו בעולם המעשה, והאדם לא מצליח לקשר את מציאות חייו לשורש החיים - מציאות ה'.
כאשר מאירה בשכלו של האדם מציאות ה' וחודרת לליבו, הוא מרגיש איך הקב"ה מצוי עימו בכל שניה ושניה, וכל מה שקורה איתו הוא כדי להעמיד אותו בניסיון, לראות אם ישא עיניו ויתפלל לה', ודווקא מתוך הניסיון יתקרב אליו.
כי זה עיקר חיי האדם לזכור שהקב"ה מצוי ומשגיח בכל רגע ממש, ושאמונה זו תאיר את האדם ליבו ונפשו, ובידיעה זו ליבו יתחזק והוא יקבל כח לעמוד בניסיונות בהצלחה, יתקרב להקב"ה וידבק בו ובתורתו, ומרגיש חיות ותענוג אלוקי, שמחיה אותו ברגעי קושי וניסיון.
גבול שם לחושך - למצוא קרן אור
ה'מאור ושמש' מחדד ש"גבול שם לחושך" יש לאדם קושי לזכור שבתוך החושך יש אור, רק צריך לפתוח את העיניים, לחפש ולמצוא את האור שיהפוך את המציאות לחיבור לקב"ה, וממילא, מי שמשתף שם שם בצערו זוכה לישועה.
השכל הישר לפעמים 'נעלם' והאדם מבולבל, ושוכח שההסתר הוא בשביל גילוי אור ה', בשביל לתת לאדם ישועה.
מעט אור דוחה את החושך
מדוע הקב"ה לא 'מעלים' את הקורונה? מתי הסיפור יגמר? הקב"ה רוצה שנתאמץ עוד קצת ונמשיך להתקרב אליו, נטהר את הלב עם צעד נוסף, ואפילו – הכי קטן.
פרק תהילים אחד יכול להאיר את החושך, דיבור אחד קטן לאבא שבשמים "יש הקונה עולמו בשעה אחת", שעה מלשון שעשוע, דקה אחת של: שתיקה, ויתור, נתינה והודיה, היא כמו שעה ואף יותר.
האם יש גבול לחושך? בטוח! הכל עובר, עברנו את 'פרעה' נעבור גם את זה, "כי הוא הנותן לך כח" רק תבקש ותרגיש את "ואני קירבת אלוקים לי טוב", טוב ה' יהיה נראה ונגלה, כי "אור ה' עליך יזרח", ונזכה לראות ניסים ונפלאות.
לע"נ רבי קלונימוס קלמן אפשטיין הלוי בן רבי אהרן, שהאיר לנו עם ספרו 'מאור ושמש' (עפ"י פר' מטות) אורו ושמשו יכולים לחמם אותנו, ולגלות את האור מתוך החושך, "טעמו וראו כי טוב ה'" שנזכה, אמן.