ליארצייט של ה'אוהב ישראל' מאפטא – ה' ניסן
איך יוצאים ממצרים בתשפ"ה?
הבטיח ה'אוהב ישראל' - לכל מי שידליק נר לע"נ ביום היארצייט, הוא יעשה לו טובה - ויענה לבקשתו!
בני ישראל יצאו ממצרים לחירות, אבל, אומר הבעל שם טוב הקדוש:
"ומצרים רודפים אחריהם" - ועד היום, מצרים ממשיכים לרדוף אחרינו.
איך יתכן?
אומנם הגוף - יצא ממצרים, אבל, הדעת - נותרה בגלות!
עיקר הגלות – גלות הדעת!
אומר האוהב ישראל: "כי עיקר הגלות, היא - גלות הדעת".
וליל הסדר- הוא הלילה! שניתן לקבל בו 'גדלות מוחין' ולצאת לגאולה!
אומר ה'אוהב ישראל': כשיש דעת – יש גאולה, ולכן כתוב:
"דעה קנית מה חסרת, דעה חסרת מה קנית" (נדרים מא').
בליל הסדר – אפשר לדלג על כל המכשולים, ולהיגאל – בקלות ובמהירות.
'חכם' – יודע שאין מציאות של יסורין
ה'אוהב ישראל' מסביר, שכשיש דעת ויש יסורין:
"אינם נחשבין היסורין בעיניו לכלום"! כי:
"כי יודע ומאמין באמת, שהכל הוא - טובות מאיתו יתברך".
כשיש דעת, האדם יודע שכל מה שקורה עימו הוא מאהבת ה' אליו, ובהשגחה פרטית מדויקת, ולטובתו הנצחית, אף אם לא מבין את הדברים בשכלו.
הקב"ה טוב ומיטיב – מדוע יש צער ויסורין?
ה'אוהב ישראל' מחדד את הדברים ואומר, שרק כשאין לאדם דעת יש לו צער ויסורין ממה שקורה עימו, כיון:
שאינו רואה את שורש הטוב, של מה - שקורה עימו.
כפי שכותב:
"ועיקר היסורין והגלות אשר להאדם, הוא - כשדעתו אינה מיושבת עליו" (אוהב ישראל, פר' בא). ואז, האדם:
"מרגיש בנפשו גודל הצרות והיסורין, כי אין לו במה להתחזק וליתן עצות בנפשו איך, ומה לעשות".
איזה דעת מביאה - גלות או גאולה?
אומר הבעל שם טוב הקדוש: 'אין גלות ואין גאולה - אלא בדעת':
ידיעת השכל – מחדירה ללב את מציאות ה' התמידית עם האדם.
מי שמרגיש את חיות ומציאות ה' מחיה אותו, חי בתענוג - בגאולה!
וכשאדם מרגיש הסתר פנים, הוא חי בגלות הדעת:
הדעת והתודעה שלו נותרה בגלות - במצרים.
פרעה רודף אחריך – בלי הפסקה...
כשהקב"ה רוצה לנסות אותך, הוא לוקח לך את הדעת, ומביא עליך כל מיני 'פרעה' שמייצרים לך 'בלגנים' בחיים... וכל זה, בשביל הניסיון והבחירה.
כשעם ישראל היו במצרים, על כל מכה שקיבלו המיצרים, עם ישראל ירד לעוד שער לכיון מ"ט - שערי טומאה, ולכן:
הקב"ה הוציא את עם ישראל "ביד חזקה" – בכח, כדי שלא יכנסו לשער הנו"ן...
יש פתרון – לגאולתך האישית!
כשאתה מרגיש במייצרים:
יש רק פתרון - אחד, וייאנחו - ותעל שוועתם...
אומר ה'אוהב ישראל': "וכאשר צועק במר נפשו לה' יתברך, והוא מרחם עליו, ושולח לו דעה מיושבת ובא להבנה, אז תיכף ומיד - נגאל מצרתו ודוחקו".
ומסיים ה'אוהב ישראל' ואומר:
זה הפתרון לגלות הפרטית, ולגלות הכללית, ואין - דרך אחרת!
תצעק - פרעה רודף אחרי!
"אנוכי ארד איתם מצרים, ואנוכי אעלך גם עלה" – מה שהיה הוא שיהיה, הקב"ה יורד עם כל אחד ואחד מעם ישראל:
ל'מצרים' – לגלות לקושי ולצער שהוא נמצא בו, ונשאר עימו שם עד "עת בו דברו" שמגיע זמן גאולתך:
הקב"ה מעלה אותך מכל קושי ומייצר – לגאולת חייך!
הקב"ה שולח לכל אחד מאיתנו, איזה 'פרעה'... כדי:
שנצעק אליו מה'חושך' אפלה של חיינו, ושם נגלה – את מלכו של עולם ממש איתנו!
כפרעה – רודף אחריך, יש לך שתי אפשרויות, הנרמזות במילה 'פרעה':
'פה רע'... לומר מילים לא נעימות, או, פרעה גם יכול להיות – פה ער...
פיך מתעורר לתפילה וצעקה – וגאולתך מגיעה:
"ויצעקו אל ה'": אתה צועק – והקב"ה מושיע!
בצעקתך אתה מכריז: אני יודע ש'פרעה' רק השליח של הקב"ה, והתוצאה:
"ונתבטל הצער וכל גזירות רעות".
אתה צועק: "מן המיצר קראתי יה" התוצאה: "ובצר הרחבת לי"!
כמה - פשוט וחכם, כמה – קשה לביצוע! כי בזמן ניסיון - אין 'דעת'!
פרעה – גואל אותך ממצרים!
דווקא ב'מצרים', קל יותר להתקרב לקב"ה:
"פרעה הקריב" – פרעה קירב את בני ישראל לאביהם שבשמים...
ברגע שאתה מתפלל וצועק לקב"ה:
'פרעה' הרע, הופך עבורך: מאויב - לאוהב!
כי בזכותו אתה מתפלל לה' מכל הלב... מתקרב אליו – ונושע!
אומר על כך ה'תולדות': "שהיו סוברים בגלות מצרים שהוא אויב, ועכשיו, שהרגישו שהוא עצם יתברך, נעשה מן אויב - אוהב, וזהו:
עצמות הגאולה, והוא: בכל אדם ובכל זמן".
בליל הסדר יורד – קדושה עליונה
בזמן סיפור ההגדה ואכילת המצה בליל הסדר, הקב"ה מוריד לאדם מוחין דגדלות, שמאירים בו:
קדושה עליונה, שמזרימה חיות - לכל איבריו!
ה'אוהב ישראל' מסביר שאור הזה מאיר בכל שנה ושנה:
"והאירו אז אורות מזוקקים ומזהירים, והנה דבר זה מתעורר בכל - שנה ושנה, ובלילה זה נפתחו, כל מקורין - עלאין קדישים" (פסח, ד"ה נעשה).
בליל הסדר, כל אחד יכול לצאת ממייצריו לחירות וגאולה, ולכן:
"בכל דור ודור חייב האדם לראות את עצמו, כאילו - הוא יצא ממצרים"
סיפור יציאת מצרים מאיר בליבך את אור האמונה, ומבטל מליבך את הקליפות, ואתה זוכה:
"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – חיזוק האמונה, השמחה והתקווה בליבך ונפשך.
עוד תגיד שירת הים...
אתה מספר את ניסי יציאת מצרים וגדלות ה', והקב"ה - לא נשאר חייב!
הוא מציל וגואל אותך, עד שאתה זוכה לומר שירה...
כמו שבני ישראל אמרו את שירת הים...
דווקא מי שהצר עליך, יוצר לך את - שירת חייך!
דווקא הגלות יוצרת את – השירה!
ים הצרות נקרע לך, ו'אז ישיר' - אתה שמח ושר.
וכך היה עם אבותינו, וכך יהיה איתנו, ועד - ימות משיח! ונזכה:
"כימי צאתך מארץ מצרים – אראנו נפלאות".
בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל,
במהרה, אמן!
לע"נ ה'אוהב ישראל' מאפטא רבי אברהם יהושע העשיל בן רבי שמואל זכותו תגן על כלל ישראל, ונזכה במהרה לגאולה ברחמים, אמן!