השבוע הגענו לפרשות "הקמת המשכן", הראשונה שבהן היא פרשת תרומה. סיפור הקמת המשכן אינו רק תיאור של מבנה פיזי, מכל פרט ניתן ללמוד לקחים מאלפים לחיים.
כאשר אנו קוראים את רשימת התרומות, עולה שאלה: מדוע אבני השוהם ואבני המילואים, היקרות ביותר, מופיעות רק בסוף? רש"ר הירש מסביר זאת במסר חריף על נשיאי ישראל , שהמתינו לסיום איסוף התרומות במטרה להשלים את מה שהעם יתקשה להשיג, ועל פי חז"ל, נדרשה מהם התנהגות אחרת: "בשעת הקמת המפעל הלאומי הגדול, העדיפו לראות את עצמם במדרגה גבוהה מן העם וכנציגי העם, במקום שיהיו שוהים בקרב העם כאצילי בניו ואחיו. התוצאה הייתה שבמקום שילכו בראש העם בהתלהבות ההתנדבות, נשארו אחרונים, והכתוב רומז על כך בכתיב החסר של 'הנשאם' במקום 'הנשיאים'. באותה שעה לא הוכיחו את עצמם כ'נשיאים' של העם".
מנהיגות אינה עניין של מעמד או תארים, אלא של חיבור ללבבות, של ענווה ושל דוגמה אישית. מנהיג אמיתי אינו מתנשא מעל העם, אלא צועד לצידו, מבין את צרכיו ופועל לטובתו. בימים אלה שאנו עדים עדיין למאבקי כוח ומנהיגות בזירות שונות, הפרשה מזכירה לנו שמנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת לחבר, לאחד ולעורר תקווה.
•
בשבוע שעבר התקיימו הבחירות ל"מועצת הרבנות הראשית". לבקשת מורי ורבי רבי יצחק דוד גרוסמן, שרואה בכל דבר פלטפורמה לקירוב לבבות ואחדות ישראל, נכנסתי לעובי הקורה.
כל הרבנים המועמדים ראויים ומוכשרים, אך בתחושתי, מי שפועל בגובה העיניים, מי שקשוב לצרכי הציבור, הוא זה שזכה לאמונם.
תוך כדי הפעילות, יצרתי קשר עם כלל חברי הגוף הבוחר, את רובם אני מכיר ומוקיר במשך שנים. גיליתי שם שני סוגי מנהיגים: חלקם כאלו שמעמדם לא שינה את אופיים הטוב, נותרו בגובה העיניים ובגובה הלב, ולצערי, חלקם ש"עפים על עצמם" וניתקו קשר עם הציבור ועם המציאות.
כמובן, לא אכנס לפרטים, אך הדבר נכון לגבי מגוון חברי הגוף הבוחר, מהקשת הציבורית כולה. ראשי עיר כרבנים, חברי כנסת כפקידי ממשל, ישנם כאלו ששמרו על ענוותם ועל הקשר עם הציבור, וחלקם שכחו במידה כזו או אחרת מאין באו...
•
בשבוע שעבר חל יום הזיכרון של הרבי מקוצק, על לשונו היה שגור: "אין שלם מלב שבור". מנהיג הוא זה שמבין את כאבם של אחרים, שמרגיש את שברם ופועל מתוך הזדהות ואמפתיה. מנהיגות אינה עניין של כוח ושררה, אלא של חמלה ורגישות.
אחד מהנבחרים החדשים למועצת הרבנות, הוא הדיין הפוסק הגאון הרב יגאל כהן, מגדולי מזכי הרבים, שידוע בחיבורו הטבעי והבלתי אמצעי לכל אחד מעם ישראל. הוא דוגמה ומופת למנהיגות רבנית בגובה העיניים, מנהיגות שצומחת מתוך לב שבור.
מנהיגות אינה נחלתם של מעטים – כל אחד מאתנו הוא מנהיג בפועל, אם כמורה בכיתה, גבאי בבית כנסת, פקיד במשרד או ראש משפחה. לפיכך, נקרא לכל מנהיג, בכל תחום שהוא: היו קשובים ללבבות, גלו אמפתיה והיו בעלי לב שבור מבפנים ופתוח אל הזולת. רק כך תוכלו לחבר לבבות, לעורר תקווה בקרב הזקוקים לה ולאחד את כל חלקי עם ישראל – יחד שבטי ישראל.