מדי שנה ישנן מאות תלמידות ובוגרות סמינר שלמדו 'תכנות' במחשבים ומחפשות להתפרנס במקצוע זה. מאחר והשוק מוצף במבקשות עבודה, נהיה מצב שקשה מאד למצוא עבודה, ובפרט שרובן ללא ניסיון עבודה והן נדחות על הסף, כך שתלמידות רבות יושבות ומצפות זמן רב לישועה, עד שחלקן מתייאשות ועושות בסוף 'הסבת מקצוע'.
לאחרונה החלה תופעה חדשה של תלמידות שמחוסרות עבודה, שהחלו להציע את עצמן לכל מיני חברות מחשבים, באומרן שהם מסכימות לעבוד חינם אין כסף, כדי שתקופה זו תיחשב להן לכל הפחות כשנת ניסיון, ואז בעוד שנה/שנתיים יהיה להן קל יותר למצוא עבודה נורמלית עם משכורת.
הדבר עורר פולמוס גדול במגזר החרדי, כאשר נשים רבות, שהנן עובדות וותיקות בחברות מחשבים שונים, התאגדו ותקפו תופעה זו, בטענה שהן עובדות וותיקות בחברות מחשבים, והמציאות מוכיחה שכשהמעבידים מוצאים עובדות בחינם, הם מתחילים לקזז במשכורות של העובדות הוותיקות.
ממילא, טענו העובדות הוותיקות, אתן מזיקות גם לנו וגם לכלל הנשים החרדיות שהערך שלהן יורד, ואם תופעה זו תתפשט יותר ויותר זה עלול להביא למצב שבו ערך השכר ירד למינימום שבמינימום [וגם במצב רגיל, כידוע, המשכורת של אשה חרדית, נמוך בהרבה מזו של אשה מהמגזר הכללי].
מאידך, בנות הסמינר השיבו: "איננו רוצות להישאר בבית בחוסר מעש, זו טובתנו וזו זכותנו, ואם בעתיד נמצא על ידי זה עבודה טובה, כי תקופת ההתנדבות תחשב לנו לשנת ניסיון עבודה, מדוע שלא נעשה כך. מה גם שאיננו מזיקות לכן כלל, שהרי אמרו חז"ל שאין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה, וכל אחת מקבלת ממילא מה שגזר עליה הקב"ה, ואין לכן מה לדאוג".
הפולמוס המרתק הגיע כדין תורה הלכה למעשה לשולחנו של הפוסק הגאון רבי יצחק זילברשטיין, אשר ישב על המדוכה, ולאחר דיון נרחב בסוגיא, האריך על כך בתשובתו המבוארת שהתפרסמה בעלון השבועי 'דברי חמד', היוצא מדי שבוע מתורתו.
בתחילה חילק הגר"י זילברשטיין את הדיון לשני חלקים, הראשון הוא באופן שהנזק הוא עקיף, כלומר שאין מדובר במקום עבודה מסוים, אלא בשאלה כללית האם ראוי למתמחות לעבוד בחינם, כאשר על ידי זה הענף של העובדות החרדיות עלול להינזק בעקיפין.
בחלק זה, הכריע עמוד ההוראה כי מאחר ואין המתמחות רוצות לעשות רווחים ולהתעשר על חשבון העובדות הוותיקות, אלא שהן רק רוצות להתפרנס ולפרנס את משפחתן, וכרגע נראה להם שזו הדרך הטובה ביותר בשבילן - ממילא אי אפשר למנוע זאת מהן.
בחלקו השני של התשובה, דן הרב זילברשטיין באופן שהמתמחות מגיעות למקום עבודה מסוים, ומציעות עצמן לעבודה בחינם, ובגלל זה המעביד שם מוריד את המשכורת לעובדות הקיימות, האם גם כאן שהנזק הוא ישיר, מותר לעשות כן או שמא אסור הדבר מאחר והן מקפחות את פרנסתן של העובדות הוותיקות.
ומסקנתו של הרב היא על פי מה שכתב בביאור הגר"א שכל האיסור הוא רק להפסיק לגמרי את חיותו ופרנסתו של האחר, אבל אם הוא רק מפחית מפרנסתו, הוא יכול לטעון לו 'אתה תקבל מה שפסקו לך מן השמים, ואני אקבל מה שפסקו לי מן השמים'. ולכן בענייננו, שגם העובדות הוותיקות אינן טוענות שזה 'מפסיק' לגמרי את פרנסתן, אלא רק שזה 'מפחית', משום שהמעביד מוריד ממשכורתן, לכאורה אינן צודקות בטענתן, כי כל אחת מקבלת מה שפסקו לה מן השמים, ואין אדם נוגע במוכן לחברו כמלא נימה.
בסוף דבריו מייעץ הרב זילברשטיין, שאם בכל זאת יש כאן תקלה, ורוצים לעשות סדר במקצוע הזה, יש עצה והיא להקים כעין 'איגוד המתכנתות החרדיות' בפיקוח של רב מובהק, ושם ירשמו כל המתכנתות, והם יכולים לתקן תקנות לבעלי המקצוע, וכמבואר בשולחן ערוך שרשאים בעלי אומנות לעשות תקנות בעניין מלאכתם, ושכל מי שיעבור על התנאי יענישו אותו כך וכך, ואם יש שם חכם, צריך לעשות מדעת החכם.
והוסיף הרב זילברשטיין, שסדר הדברים צריך להיות, שצריך לאסוף את כולם, ושהרוב יסכימו לזה, ומסתבר שאפשר שכל מי שמתכנתת תירשם לנציגות, ואז יבחרו נציגות בכירה שהם ידאגו לכל הזכויות של העובדות, ואם רוב הנציגות יסכימו, נחשב כאילו רוב העובדות הסכימו, וזה מחייב את כולם, בעודו מציין לכמה אחרונים שכבר כתבו רעיון זה בנוגע לבעלי מלאכה.
בסופו של דבר, מסכם הגר"י זילברשטיין ומתמצת את פסק ההלכה: "כל זמן שאין תקנה קבועה על כך, שאין לשבור את השוק בעבודה בחינם, אי אפשר לאסור למתמחה לעבוד בחינם. וגם אם הן מגיעות למקום עבודה מסוים, ושם המעביד מוריד את המשכורת בגלל זה, אין בזה טענה, כי האיסור לקפח שכר של עובדים, זה רק אם מפסיק לחיותו, אבל אם רק מפחיתים את שכרם, אין איסור. ואם רוצים לתקן את השוק, יש להתאגד ביחד, בפיקוח רבני, ולעשות תקנות לטובת המתכנתות".
הצגת כל התגובות