השבוע נאלצתי לנדוד לגולה, לשליחות חינוכית בפראג, אך ליבי בארץ, נקרע בין הלב שמתרונן למראה המשפחות המקבלות אל חיקן את בנותיהן . ובאותו רגע הנשימה נעתקת עם המשפחות שהספקות והחששות ממלאים את ליבן בחרדה לגורל יקיריהם הנמצאים אי שם.
הרגשות מתנדנדים בין האחדות, הרחמים והדאגה הכנה לכל יחיד ויחיד, לבין הממדים של השנאה, הרוע והאכזריות מצד המחבלים הנתעבים ממשיכי דרכו של ה'פרא אדם' הראשון בבריאה.
•
בביקורי בבית כנסת העתיק אלטנוישול נזכרתי בשני ניסי הצלה שונים שאירעו סביב המקום.
הראשון והידוע בימי המהר"ל מפראג לפני כחמש מאות שנה, בספר 'נפלאות מהר"ל' מתוארת פרשת יצירתו הפלאית של "הגולם מפראג" באמצעות שמות הקודש, מעשיו ההרואיים להצלת יהודי פראג מעלילות הדם והתנכלויות עד למותו המסתורי בגניזת בית הכנסת אלטנוישול שם התפלל המהר"ל.
במקרה זה ההצלה התגלגלה באמצעים של כח הזרוע, מכה תחת מכה, וכך ניצלו היהודים מרודפיהם האכזריים.
•
סיפור ההצלה השני אירע בתקופה של כמאתיים שנה לאחר מכן, בה כיהן ברבנות פראג רבי יחזקאל לנדא המכונה על שם ספרו 'נודע ביהודה', זכיתי ואני מיוחס אחריו דרך אבי דור אחר דור עד בתו.
מעשה ופגש בנער נוצרי לבוש קרעים ממרר בבכי.
לפניית הרב, הנער שיתף: התייתמתי מאמי, ואבי האופה התחתן עם אשה רעה וחסרת לב.
כל יום היא מעמיסה על שכמי סלים מלאים בכיכרות לחם ועלי למכור הכל במשך היום. ואם איני מצליח בכך, היא מכה אותי באכזריות.
היום מכרתי את כיכרות הלחם, אבל כשמיששתי בכיסי ראיתי כי שלושים הזהובים שהרווחתי אבדו, ואני מפחד לשוב הביתה.
הרב הביא את הנער לביתו נתן לו לאכול ולשתות ואף הוציא מכיסו שלושים זהובים. הנער חזר לביתו שמח וטוב לב.
שנים חלפו, בליל שביעי של פסח, הגיע לבית הרב בחור שלחש בחשש: אני הוא הנער שהצלת. רציתי לשתף כי האופים בעיר התכנסו בבתינו והחליטו להכניס רעל בלחמים שיאפו למוצאי חג הפסח, כל היהודים שיקנו לחם טרי לאחר הפסח, ימותו! נזכרתי בטובה שעשית איתי והחלטתי לגלות לך את הסוד.
הרב חשב כיצד ניתן להציל את יהודי פראג, מבלי לחשוף את מקור המידע. הוא הוציא כרוז שהיהודים נקראים לבית הכנסת המרכזי אלטנוישול. הרב עלה על הבימה והכריז כי הגיע למסקנה שהשנה חג הפסח חל באיחור של יום, ולכן חל איסור חמור לאכול חמץ עד למחרת בערב.
בני הקהילה נדהמו לשמע ההוראה, אך כמובן שלא המרו אותה. וכך באותה שנה חגגו יהודי פראג פסח תשעה ימים (במקום שמונה ימים הנוהגים בחו"ל).
האופים נדהמו לראות שהיהודים לא הגיעו לקנות חמץ, ותבעו את הרב בפני השופטים על הנזק שגרם להם. הרב שנדרש לענות להם, הציע לתת לאופים להתכבד ממעשה ידיהם, ופני האופים חפו...
הרב התעקש, והשופטים נתנו לכלבים לטעום מהכיכרות, התוצאות לא הותירו מקום לספק כי הכיכרות היו מורעלות! כך ניצלו היהודים בנס, והאופים באו על עונשם.
הרב התבטא כי לא חכמתו עמדה לו, אלא רחמיו על אותו נער, בבחינת "שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו"...
כאן ההצלה הגיעה בצורה אחרת לגמרי, וממקור מפתיע עוד יותר.
•
השבוע בפרשת וארא אנחנו מתחילים את שלבי הגאולה. "מעשה אבות סימן לבנים", מאז נמשכים סיפורי גאולה והצלה בצורות שונות ובדרכים מופלאות.
בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, ולכל דור ודור דרכי הצלה שונים, ולפעמים גם סותרים.
נסתרים הם דרכי הגאולה, אך סמוכים ובטוחים אנו כי גם כעת למרות הבלבול והמבוכה, והרגשות הסותרים, יש לחזק את האמונה כי "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר"
וגם אם הדרכים מורכבות ה' "עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".