בדרך כלל אני כותב את הטור במהלך השבוע מתוך תקווה שהדברים יישארו רלוונטיים עד שיגיעו אל הקורא. הפעם, אני כותב כשבליבי תקווה הפוכה... שעד סוף השבוע, הדברים יהפכו ללא רלוונטיים לחלוטין...
כולי תקווה שכל החטופים יחזרו הביתה לחיים, לשמחה ולשלום, לשמחתם ולשמחת משפחותיהם וכל עם ישראל, ובשבת הקרובה לא נזכיר אותם ב'מי שברך', והעם כולו יכנס לתהליך ריפוי ושיקום מהשבר העמוק.
•
במהלך התקופה קיבלתי מאות פניות להתייחסות בסוגיית החטופים. אנחנו משתדלים ככל יכולתנו, מזכירים את החטופים שלוש פעמים ביום, מתפללים עם התלמידים, משתתפים בעצרות, מזמנים את ההורים, אחים וקרובי משפחות החטופים לחיזוק ועידוד, ככל שניתן.
אך לעניין העסקה והפעילויות סביבה, לא הבעתי דעה. ולו מהסיבה הפשוטה כי אין בידינו מידע מלא, וגם אם היה, הדילמות קשות כל כך, הספיקות המנקרות בכל צד מהאפשרויות, לבחור בין הכרעה קשה כזו להכרעה קשה עוד יותר...
השבוע, לאור פרשת השבוע והתובנות החדשות, אני משנה את גישתי, עוזב את אזור הנוחות וקורא לכולנו לזעוק: עסקה לשחרור כולם !!! (כמעט) בכל מחיר.
•
בפרשתנו - הראשונה בספר שמות, אנו קוראים על דרמה - תפנית בעלילה. בתחילת דרכו היה משה בן-בית בארמון המלוכה, בתזמון מופלא הוא נמשה מהיאור והופך לילד טיפוחיה של בתיה בת המלך הרודן פרעה, שם הוא גדל ומשם הוא משתדל ומצליח לפעול עבור עמו, לדוגמא : לשכנע את פרעה לתת לעם ישראל את יום השבת למנוחה (ע"פ המדרש) .
ולפתע הכל משתנה: 'וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם. וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו... וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל'.
בהחלטה של רגע אחד משה מפסיד את ההזדמנות הזו בידיים, נאלץ לברוח ממצרים ולנוס על נפשו. השאלה מהדהדת : איך משה במעשה אחד (שנראה פזיז - ולא אחראי) מפסיד את כל עמדת ההשפעה והפעולה למען כלל ישראל, עבור מי ועבור מה?
בשנה שעברה הבאנו תירוץ בשם רבי אברהם יפהן זצ"ל. אומר אותו במילים שלי (ועל אחריותי), לאור האקטואליה הזועקת את המסר הזה.
משה רבינו רואה יהודי – אח שלו, בסכנה ברורה וממשית. עוד רגע המצרי מנחית עליו מכת מוות ומחסל אותו!
כאשר חיי אדם בסכנה, אין מקום לדילמות, אין דיפלומטיה, אין חשבונות, אין אפשרות להמתין להזדמנות טובה יותר, לחלון הזדמנות שאולי יפתח. ואפילו לא חשבון עתידי שלא לאבד מעמד בבית המלוכה, לצורך הכלל! יש כרגע בפנינו הצלת נפשות מיידית, אז זהו!
•
נראה כי עכשיו יותר מתמיד, זהו הרגע! אחינו החטופים שרויים בסכנה ברורה ומיידית. מה שהיה אפשר לפעול באמצעים צבאיים, לכאורה כבר נעשה. כרגע (כמעט) כל השיקולים זזים הצידה, כעת הוא הרגע להצלת נפשות ברורה ומיידית!
•
ולסיום, במבט היסטורי אנו רואים כי בהחלטה של אותו רגע זכה משה רבינו להנהיג את עם ישראל ולהוציא אותם ממצרים, הוי אומר כי דווקא ההתעלות הזו לכאורה מעל שאר השיקולים, היא זו שהביאה לבחירתו כמנהיג עם ישראל שיוביל אל הגאולה !
תקוותינו שבשעת קריאת שורות אלה, החדשות הטובות כבר יהדהדו ברחבי הארץ – החטופים שבים הביתה, ואנו מאוחדים בשמחה.
הצגת כל התגובות