את אחיי אנוכי מבקש • ח"כ דן אילוז
אני כותב מאמר זה מתוך אמונה אמיתית שתפקידי כנבחר ציבור הוא להסביר את עמדותיי לא רק למי שתומכים בהן, אלא גם למי שמתנגדים, מתוך אמונה ששיח יכול להביא להבנות, ואם לא, לפחות להקטין את רף השנאה ההרסנית לחברה שלנו.
בשבועות האחרונים, מאז שעלתה סוגיית הגיוס לכותרות, מנסים שוב ושוב הפרשנים לחלק אותנו לקבוצות הנלחמות זו בזו. בתקשורת הכללית תוקפים את הציבור החרדי, ומציירים שם כאילו הוא נגד הצבא. אינני מאמין בכך; בתוך עמי אני חי ואני יודע שהציבור החרדי ברובו המוחץ רוצה בהצלחת חיילינו, תומך בהם ומתפלל עבורם. בבתי כנסת חרדיים רבים, במיוחד בציבור הספרדי, מתפללים כל יום לשלום חיילינו. גם כשיש ויכוח נוקב בנושא הגיוס, חשוב לזכור את מסגרת הוויכוח ולא להפוך את ההתקפות לאישיות או לעשות דה-לגיטימציה לצד השני.
מאידך, גם אני מקבל פניות רבות מאנשים יקרים בציבור החרדי שמופתעים מעמדתי. הם יודעים את אהבתי הרבה לתורה ואת החיבור החזק שלי למסורת, אך מן הצד שני שומעים ברשתות ובחלק מהתקשורת החרדית שאני פועל כביכול כנגד עולם התורה. אין דבר יותר רחוק מהאמת.
אני מאמין ששני הצדדים בוויכוח - לפחות בתוך הקואליציה - הם אנשים שרוצים את הכל: טובת המדינה, צה"ל חזק ועולם תורה מפואר. על הערכים האלו מושתת הוויכוח שלנו, וחשוב תמיד לזכור שהוויכוח מתנהל במסגרת זו.
עמדותיי ברורות ופרסמתי אותן במקומות רבים. מצד אחד, מה שהיה לפני השביעי לאוקטובר לא יכול להימשך. הצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל התגברו במלחמה של שבע חזיתות. אנחנו צריכים אתכם – אחיי החרדים – לצידנו במאבק הזה על קיומנו כעם וכמדינה. זו מלחמת העצמאות השנייה, פשוטו כמשמעו. אם לפני השביעי לאוקטובר הייתי מהאנשים שאמרו בקול גדול שהציבור הציוני צריך לוותר על שלמות ערכית ושוויון בנושא גיוס חרדים, לתת פטור כמעט גורף, ולהעדיף השתלבות בכלכלה, היום כבר ברור שהמצב הזה אינו יכול להימשך, פשוט כי אחרת נקרוס כולנו חלילה. אנחנו חייבים אתכם לצידנו כאחים.
מצד שני, בניגוד להחלטת בג"צ שבה קיימת כרגע חובת גיוס לכלל האוכלוסייה החרדית, אני מאמין שעלינו להגדיר מכסות פטור של לומדי תורה שיהיו פטורים משירות צבאי ויוכלו להמשיך לשקוד על התורה הקדושה. בכנות, אני לא עושה זאת כי אני רואה סתירה בין לימוד תורה לשירות צבאי; כן, גם במאמר הזה שמופנה לציבור החרדי, אגיד בכנות שעמדתי היא ששירות צבאי לא רק שלא סותר לימוד תורה, אלא משתלב איתו היטב, כשהוא מהווה יישום של החומר הנלמד, כמו תפילה או כל מצווה אחרת.
ובכל זאת, אני מבין שיש ציבור רחב שלא מסכים איתי, ואין לי כל כוונה להכריע את הוויכוח התיאולוגי וההלכתי דרך חקיקה. ולכן, אני אומר מהיום הראשון שבו הנושא עלה כי עלינו להגדיר מכסות פטור של לומדי תורה שיהיו פטורים מגיוס. בעולם שבו יש מסלולים מיוחדים לאומנים, ספורטאים ועוד, בטח שאפשר גם למצוא דרך לפטור לומדי תורה. זה קל וחומר! עמדתי היא שגם גובה המכסות האלו יכול להיות גבוה, כל עוד הוא מתכתב עם הצרכים של הצבא. אך מי שלא לומד תורה – אכן, עמדתי היא שעליו להתגייס. זו אגב גם עמדת לא מעט ח"כים חרדיים שאני משוחח איתם בחדרי חדרים.
לכן, אינני מבין איך ניתן לטעון שעמדותיי מסכנות את עולם התורה, חלילה. המנגנון שאני מציע בבסיסו שומר על עולם התורה החרדי!
לא זאת בלבד, אלא שאני גם מבין את החשש האמיתי שרבים בציבור החרדי מציינים גם כלפי אלו שלא לומדים תורה ובהשפעת שירות צבאי על אורח חייהם. בכל ראיון שלי אני מדגיש שגם לצבא יש אחריות גדולה על הכתפיים. במשך עשורים, הצבא ראה את תפקידו לא רק כמגן על מדינת ישראל, אלא גם כמחנך של החיילים. בן גוריון ראה בצבא את כור ההיתוך האולטימטיבי. אם אנחנו צריכים חיילים חרדים – ואנחנו אכן חייבים אתכם איתנו – אזי לצבא יש אחריות כבדה על הכתפיים לא רק לבטל את הגישה הבן-גוריונית הזו, אלא גם לעשות מאמצים רבים לקנות את האמון של הציבור החרדי, שבעקבות תפיסות אלו מחזיק בחשדנות עמוקה כלפי המערכת הצבאית.
את הטענות האחרות כנגד קידום חוק הגיוס בשלב זה אני חייב לדחות. הטענה שמדובר במזימה של השמאל כדי להפיל את הממשלה אולי מדויקת מהפרספקטיבה של השמאל, וזה מצער. אין לי ציפיות מהאופוזיציה להיות ענייניים. אך זה לא משנה את הצרכים הביטחוניים האמיתיים שיש למלא, ואת סכנת הנפשות ופיקוח הנפש שאנחנו נמצאים בו. העובדה שהאופוזיציה מנצלת את הנושא לא הופכת אותו ללא מדויק.
טענה נוספת מדגישה שהצבא לאורך השנים נתן פטור ממילואים להרבה אנשים. זה נכון. כל התפיסה הביטחונית הייתה לקויה. הרי הצבא, שהכיר את כל החזיתות שאנחנו נמצאים בהן כחזיתות פוטנציאליות, הוא זה שביקש לקדם את חוק הגיוס שהיום אומר שהוא לא מספק! איך צבא יכל להסכים למשהו בעבר אם הוא לא מספק? האם לא לקח בחשבון שחזיתות פוטנציאליות יכולות להפוך לחזיתות אמיתיות תוך רגע? העובדה שנעשו טעויות קשות בעבר לא אומרת שאפשר לחיות איתן היום באמצע מלחמה. הקונספציה של צבא קטן וחכם קרסה לחלוטין, אנחנו צריכים צבא גדול, חזק וחכם. אנחנו צריכים חיילים. אנחנו אכן צריכים לשחרר פחות אנשים ממילואים, לשלוח יותר סדירניקים לתפקידי לוחמה, ועוד הרבה דברים. אבל אנחנו גם צריכים את אחינו החרדים לצידנו. כבר אי אפשר בלי זה.
דווקא כמי שמאמין בשותפות בין הימין המסורתי, הציבור הדתי לאומי, והציבור החרדי, המבוססת על ערכים משותפים עמוקים והערכה רבה למסורת המפוארת שלנו, אני מבקש שותפות אמיתית. אחיי החרדים – אנחנו צריכים את עזרתכם. אנחנו חייבים אתכם לצידנו. עם אחד אנחנו. יותר מזה – משפחה אחת. ילדיהם של אברהם, יצחק ויעקב, אבותינו הקדושים. את לומדי התורה נפטור במכסות, אבל מי שלא לומד – אנחנו חייבים אותו לצידנו כחלק מהשותפות הזאת.
יש לנו הזדמנות להיכנס לתהליך היסטורי של שילוב ידיים כנגד האויב המר שעומד מולנו ורוצה לכלותנו. ביחד, אין אף כוח בעולם שיוכל לעצור אותנו. ואפשר לעשות זאת גם בלי חשש לפגיעה בעולם התורה אלא להפך, תוך שמירתו כך שלימוד התורה ימשיך להיות לנו ככוח מגן.
זה אפשרי. אני מאמין שזה אפשרי. אנחנו חייבים אתכם לצידנו.
ח"כ דן אילוז הוא חבר כנסת מטעם הליכוד וחבר ועדת חוץ וביטחון
הצגת כל התגובות