עם כאלה שותפים
איזו אירוניה. לאורך העשור האחרון ניסו שרי משפטים בממשלות ימין להקרין על תמהיל השופטים בבית המשפט העליון באמצעות שילוב שופטים מהמחנה השמרני. נקודת המוצא שלהם היתה שככל שהשופטים יהיו שמרניים כך הם יימנעו יותר מלהתערב בענייני מדיניות רגישים העלולים להפיל ממשלות ימין.
פסיקת בית המשפט העליון בבוקר יום האתמול הלמה בפרצופם במלא העוז. שלושה חובשי כיפה היו בהרכב שהאדיר והעצים את חובת הגיוס, את ערך השוויון, את צרכי הצבא. הם לא הזכירו ולו במילה אחת את ערך לימוד התורה, את צביונו השונה של האדם החרדי, ערכיו, מגבלותיו האמוניים בכל הנוגע לאינטראקציה שלו עם עולם האידיאלים החילוני.
לא רק שלא הזכירו: הם עוד היו הדומיננטיים שבהם. רק מלשמוע את השופט סולברג מתנפל על נציג הישיבות בדיון המקדים ניתן היה להסיק שקונספציית ההשפעה הימנית בעשור האחרון על מטוטלת העליון קרסה לבלי יכולת קום.
בהתחשב בעובדה שהסוגיה היחידה שבכוחה להפיל ממשלות ימין היא סוגיית גיוס בחורי ישיבות, ולאחר שהתברר כי רק השמאל מסוגל לייצר ערכים שחשובים יותר מגיוס לצה"ל – למשל ערך הדמוקרטיה שבשמה הוא קידש לאורך שנה שלמה את הסרבנות – שווה אולי היה לבחון דווקא את שילובם של המעונבים מהשמאל הרדיקאלי בהיכל התהילה של גבעת רם.
זה כמובן לא היה עומד במבחן המציאות משום שגם 'האדם החושב' קרוב אצל עצמו וערכי היהודי האמוני נתפסים אצלו כחילול האינטליגנציה האנושית. אך לפחות לא היינו מופתעים.
למרבה הכאב, קו ישיר עובר בין השמרנים בעליון לשמרנים בקואליציה. 9 שעות לאחר פסיקת העליון שביקשה לחוקק מסגרת חוקית לגיוס תלמידי ישיבות, הפציע יו"ר וועדת החוץ והביטחון של הכנסת עם האמירה של "נחוקק את החוק רק בהסכמה רחבה" וברוח האמירה הקלוקלת של שר הביטחון גלנט כשביקש לכרוך לצידו את יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ.
לאיזו הסכמה רחבה בדיוק מכוון אדון אדלשטיין? בני גנץ בן ימינו לא ייתן למספרים לבלבל לו את הפוזיציה. 3000 חרדים, 4000 חרדים, 8000 חרדים, המספר לא רלוונטי אלא התאריך – תאריך לקביעת מועד לקיום הבחירות. האם לשם מכוון אדלשטיין?
על שופטי בג"ץ ההנהגה החרדית לא תלתה ציפיות. גם לא על חברי האופוזיציה שמה שמעניין אותם הוא לא גיוס חרדים אלא גיהוץ חליפות וחזרה לשולחן הממשלה. כן היתה תקוה ממי שכונו 'שותפים טבעיים' שישכילו להתעלות על ליטרת הבשר הפוליטית ומחיאות הכפיים ממקהלת אוחזי העט בתקשורת המסחרית וינסו להתכנס סביב מתווה יעיל שמחד יממש את השקפת עולמם ומאידך יטה אוזן לערכי שותפיהם החרדיים בקואליציה.
אמש היה זה תורן של המפלגות החרדיות להתבדות. עם כאלה שותפים מי צריך אופוזיציה.
הכותב הוא הפרשן הפוליטי של עיתון 'המבשר'
הטור פורסם הבוקר בין דפי העיתון
הצגת כל התגובות