לא נמצאו הוכחות שהישראלים הפילו את מטוס נשיא אירן, ולדאבוננו גם לא שוחררו החטופים שנמצאים בעזה. וכן, גם לא נמצאו "הוכחות חדשות" לצורתה של המנורה. ובכל זאת ישראל שפירא, כתב ההיסטוריה של כיכר השבת, מצא לנכון לכתוב מאמר הגות מלומד ומנומק, התוקף את "שיטת חב"ד" במנורה, בעקבות תמונה שהוא מצא היכן שהוא, של חיילים שצילמו בכפר סעייר שעל יד חברון, ובה "מנורה בצורת V" כלשונו של הכתב החשוב (ולהעיר מפסחים ג, ב אודות אותו כהן שהשתמש בלשון "הגיעני כזנב הלטאה" אודות לחם הפנים).
כותב השורות מברך על כך שסוגיות הלכתיות הנוגעות לכלי המקדש, עולות על שולחנם של מגישי החדשות, ואנו כאן במאמר קצר, ננסה להבין מדוע הכתבה המגמתית של שפירא אינה אלא ביזוי כבוד חכמינו ז"ל ולא שום דבר מעבר לכך.
קורא המאמר, במידה והוא (כלשונו של שפירא) שייך "להמון העם שאיננו מבין דבר וחצי דבר בסוגיה זו", יגיע למסקנה מתוך קריאת המאמר כי:
- ישנה מחלוקת בין "שיטת חב"ד" עם יתר השיטות, ו"שיטת חב"ד" נמצאת "בעמדת מיעוט בנושא".
- הנושא הוא צורת קני המנורה האם הם היו בצורה האות הלטינית U או בצורת האות הלטינית V.
- שחסידי חב"ד בכל אתר ואתר "חוגגים" עם הגילוי המרגש על מציאת שרטוט מנורה בצורת V.
- אך חגיגתם היא "לשוא", כי שפירא ו"מורי ורבי" ז'אבו ארליך, קיימו שיחה "הבוקר" ובה נאמר שאין מקום לחגיגה.
וכעת למציאות ולעובדות:
ראשית נכיר את "שיטת חב"ד" – כלומר – שיטת רבותינו הראשונים, רש"י, רמב"ם ורבינו אברהם בן הרמב"ם. אחריהם נכיר את "מרבית השיטות" המתנגדות לכך, שהם באופן כללי "שיטת מו"ר ז'אבו ארליך", וכמובן שיטת שפירא עצמו, המתבססים גם על מסקנות הרב ישראל אריאל שליט"א ממכון המקדש.
ואחר כך ננסה גם להבין מדוע הממצאים הארכיאולוגיים אינם מפריעים לשיטות רבותינו הראשונים כמלאכים.
ולסוגיה:
בידינו השתמרו כתבי יד קודש של הרמב"ם מפירוש המשנה, ושם (מנחות פרק ג משנה ז) הוא כותב (להלן בתרגום מערבית-יהודית): ראיתי לצייר בכאן צורת המנורה שלימה. ואחריה הוא מפרט את צורת המנורה ומצייר בכתב יד קדשו איור של המנורה, למען ילמדו ולמען ידעו דור אחרון.
במהלך הדורות האחרונים נפוצו דפוסים של רמב"ם, שם הציור הופיע באופנים שונים, אך כיום יש בידינו את כתב היד המקורי ובו הציור המדויק כפי שציירו הרמב"ם.
לבאי בית המדרש אין צורך להשמיע את גודל הדיוק בכל פרט ברמב"ם, אך עבור ארכיאולוגים נגלה, כי רבינו אברהם בן הרמב"ם, מתייחס לציור זה וכותב עליו בצורה מפורשת (פירוש רבינו אברהם בן הרמב"ם לתורה, תרומה כה, לב): "ששת קנים... נמשכים מגופה של מנורה, לצד ראשה ביושר כמו שצייר אותה אבא מרי ז"ל, לא בעיגול כמו שצייר אותה זולתו".
גם במשנה-תורה הוסיף הרמב"ם איור של המנורה הטהורה, אלא שבמשנה-תורה אין לנו לצערנו את כתב יד הרמב"ם המקורי. מה שכן התגלה בדור האחרון, הוא כתבי יד תימניים מדויקים של הרמב"ם, אותם ההדיר ופרסם הרב קאפח, ובכל כתבי היד כולם, בהלכות כלי המקדש מופיע איור ובו קנים ישרים.
זו לא רק דעת הרמב"ם ובנו רבינו אברהם. כך גם לומד רש"י פשט בפסוק. שימו לב מה כותב רבן של כל ישראל בפרשת תרומה (כה, לב): "יוצאים מצדיה – לכאן ולכאן באלכסון, נמשכים ועולין עד כנגד גובהה של מנורה".
רש"י מדייק זאת לכאורה – וכאן נכנסת אולי "שיטת חב"ד", כי זהו ביאור של מרן כ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש – מהמילה "קנה", שמשמעה כמו הצמח הקרוי קנה, הנראה ישר וארוך. כמה פשוט, כמה הגיוני.
ובכן, זוהי שיטת רבותינו הראשונים.
כן, יש גם אבן-עזרא הלומד שהקנים היו עגולים, אך לשיטתו הם גם לא היו מצדי המנורה, אלא הקיפו את הקנה האמצעי מכל צדדיו. שיטה שלפועל לא התקבלה אצל כלל ישראל בשום דרך.
האם ידוע לנו על אחד מהראשונים שחולק על דברים נחרצים אלו של הרמב"ם, רבינו אברהם ורש"י?
נמשיך:
באחרונים מצאנו שיטה (בעל משנת חסידים בספרו מעשה חושב על מלאכת המשכן) שכותבת בפשטות שהקנים "נמשכים בעיגול". אך הוא עצמו מביא כי זו מחלוקת רמב"ם ורש"י. את רש"י הוא מכיר מפירוש רש"י. ואת הרמב"ם? – מהספר המודפס! לו היה בידיו של המשנת-חסידים כתב-יד הרמב"ם, ובוודאי לו היה נפוץ בזמנו פירוש רבינו אברהם בן הרמב"ם, שמעיד מעדות ראשונה שזה בדוקא, לא היה מחדש לכאורה מחלוקת בין רש"י והרמב"ם.
וכאן עומד החוקר ההיסטוריון והארכיאולוג וזועק: אבל ממצאים ארכיאולוגיים לרוב מוכיחים כי המנורה היתה בצורה של קנים עגולים!
אז קודם כל, מר היסטוריון, קח כוס מים.
אגלה לך כי רש"י והרמב"ם לא היו ארכיאולוגיים, ובדברי תורתם ופירושיהם הם לא התעסקו בשאלה כיצד נראתה המנורה הטהורה בשלהי ימי הבית השני. הם עסקו בלימוד והבנת הכתובים. אותם הטרידה השאלה כיצד צריכה המנורה להיראות, ולא כיצד היא נראתה היסטורית. הלכה, מר חוקר, לא סיפורי דברים.
דוגמה פשוטה לדבר:
חוקרים מדופלמים בוודאי קראו אצל יוסף בן מתתיהו על מבנים חשובים ומרכזיים שעמדו בהר הבית, כמו החקרא. האם המשנה במסכת מידות לא שמעה על כך? מדוע לא כתבה על כך מילה? אולי יש לקבוע כי תיאורי המשנה את הר הבית הם "דעת מיעוט" והם חולקים על "שיטת הרוב"?
ובכן, המשנה היא תורה, תחום שאיננו ממש ארכיאולוגיה. ורבי אליעזר בן יעקב, בעל משניות מסכת מידות, שהיה בעצמו בבית המקדש, לא העביר מידע שאיננו הלכתי.
האם בפועל המנורה שעמדה בשלהי ימי הבית השני היתה עגולה? – יכול להיות. זה לא מעניין לא את רש"י ולא את הרמב"ם. וגם לא אותנו.
ישנו חז"ל מפורש בתחום, במסכת שבת סג, ב דנה הגמרא בסוגיית הציץ, כיצד נכתבו התיבות "קודש לה'" שעל גבי הציץ, ובין הדברים עדות ראייה של רבי אליעזר בר' ביוסי "אני ראיתיו בעיר רומי וכתוב קדש לה' בשיטה אחת", ועדות ראייה זו לא נפסקה ברמב"ם להלכה! הרמב"ם מתעלם מעדות ברורה, של תנא(!), ופוסק אחרת (כלי המקדש פ"ט בתחילתו).
לא ניכנס כאן להסבר הדברים, מדוע הרמב"ם פסק להלכה אחרת, אבל מה שברור שעדות הראייה לא תופסת מקום רחב מידי. והרי זו מחלוקת תנאים כשאר המחלוקות, ורשאי הרמב"ם לפסוק הלכה כדרכו בכל מקום.
ובכל זאת יש הבדל בין שיטת תנא של עדות ראיה על מראה הציץ, ובין איורי קיר ברחבי ארץ ישראל במהלך התקופה הביזנטית, מאות שנים אחרי החורבן. ובוודאי שהמנורה שעל שער טיטוס איננה ראיה לשום דבר, שהרי עליה חקוקים גם דרקונים וסממני עבודה זרה.
מאז עורר כ"ק מרן הרבי מליובאוויטש זי"ע לשים לב לצורת המנורה, נשפך דיו רב לנסות ולהוכיח באותות ובמופתים כי הרמב"ם לא התכוון, ולא זו בדיוק כוונת רבינו אברהם בן הרמב"ם. וכנגדם נטענו טענות הפוכות, והסוגיה מוצתה עד כה. והמבקש להרחיב בה בוודאי ימצא היכן.
מה שביקשתי כאן לעורר, כי הכתיבה המזלזלת והנלעגת בסוגייה הלכתית חשובה זו, איננה ראויה.
הצגת כל התגובות