שלום, אני יצחק (26) אברך מירושלים ואב לשניים.
זה קרה לפני כמעט חודש.
נאלצתי לחפש דירה להשכרה, כמו תמיד נרשמתי לכל מאגרי המידע. כל דירה שראיתי לא הייתה רלוונטית עבורי, או בגלל המחיר או בגלל חוסר התאמה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הזמן עובר ונשארו לי שבועיים לפנות את הדירה, אבל דירה לעבור אליה, אַיִן. הלחץ גבר, אני מנסה להתפשר על מה שאני יכול, אבל לא היה על מה.
אוטוטו מגיע הפינוי ועדיין אין לי דירה, והלחץ כבר אכל אותי. אני לא יכול לבנות לא על הוריי ולא על הורי אשתי, לא במצב כזה הייתי, והמשכיר שלי כבר סגר חוזה עם מישהו, ועדיין אין כיוון.
בוקר אחד קיבלתי מספר טלפון עבור דירה שאמורה להתאים לי, בשעה 13.30 כבר הייתי בדירה המדוברת.
המשכיר, אדם בשנות ה-50 לחייו, קיבל אותי בסבר פנים יפות. הוא עבר איתי על הדירה, 2.5 חד' 55 מ"ר. לא על הדירה הזו חלמתי, אפילו היא הייתה קטנה יותר מהקיימת, ולא משופצת בכלל. הייתי על קוצים, ולא היה לי זמן להתפנק.
כל כך נרגעתי, הנה הגעתי לקורת הגג שלי, הסיוט נגמר.
המחיר אותו הוא ביקש הוא: 4,400 שקלים לחודש. "תאמין לי אתה כמו בן שלי, זה מחיר אני עושה רק אותך", אמר במבטא כבד. "אתמול היה כאן בן אדם אמר מביא 4,800 שקל לא הסכמתי", הוא ניסה לרכוש את אמוני.
"אני רוצה לסגור את המרפסת כאן", שיתפתי את תוכניותיי. "לא לא לא, לסגור מרפסת זה עוד 200 שקל בחודש", אמר בנחרצות.
"רגע רגע, אני לא מבין, אני סוגר לך את המרפסת, זה הוצאה גדולה עבורי, והיא מעלה את ערך הדירה שלך, ואתה רוצה על זה עוד כסף?" שאלתי בתמיהה.
המשכיר הסתכל עליי ואמר: "טוב, אז מחיר אני לא מוריד שקל! ראית איך אני איתך? באתי לקראתך ותאמין לי אני עוד מפסיד עליך", אמר לי בחיוך מאורגן. מה שהיה חסר לי לשמוע ממנו זה: "רק החומר עלה לי יותר", משפט ידוע של בעלי מקצוע שודדים.
ואז הוא שאל: "אז נסגור חוזה?", אני, בלי לחשוב פעמיים, אמרתי כן. ואכן, ישבנו יחד לסגור חוזה. הוא ביקש צ'קים מראש
לשנה. בחוזה הוא הוסיף סעיפים המתחילים ב"אם וכאשר" מדמיונו הפורה, ואז אמר: "תראה, אני רוצה לעשות עוד חוזה על סכום של 3,000 שקל, אתה יודע בשביל ה... בקיצור: לא אכפת לך נכון?!", שאל בפנים 'מיוסרות'. עניתי בחיוב, העיקר לחזור הבייתה ולהתחיל לארוז.
אבל כשיצאתי ממנו, מחשבות עלו וצפו אצלי על כל המפגש איתו.
מבחינתי הבן אדם הצליח לנצל את המצוקה שלי, המחיר הגבוה על הדירה הנמוכה שלו. כל המניפולציות עימם השתמש במפגש, הכל הלחיץ אותי. מה גם שהוא לא השאיר לי עותק של החוזה בכלל. הרגשתי שמישהו עבד עליי והצליח להושיב אותי לסגור חוזה, ולהחתים אותי גם על חוזה מקביל בסכום אחר.
הרגשתי רע. הגעתי לכולל אחה"צ, ושיתפתי את חבריי בתחושות שלי. מצד אחד דירה שלא שווה את המחיר, משכיר, שמאוד הלחיץ אותי לעמוד מולו שעה, מה יהיה שנה שלימה?! מאידך, אין משהו אחר.
דיברתי עם ראש הישיבה שלי, רציתי רק שיגיד לי שזה בסדר, שאהיה רגוע. "תוריד את זה, זה נשמע בעייתי", אמר לי הרב.
התקשרתי אליו: "תראה, אני לא סגור על הדירה הזו"ף אמרתי. "בן אדם, זה לא יפה מה אתה עושה עכשיו, אחריך בא בן אדם רצה לקחת דירה ביותר... וגם, אתה חתמת על חוזה, זה הפרת חוזה, זה לא פשוט. תדע לך, זה בעיה משפטית זה..." עצרתי אותו, ואמרתי: "על איזה חוזה אתה מדבר, על הראשון או על השני".
גם אם ניצחתי אותו וסתמתי לו את הפה מיידית, עדיין דירה לא הייתה לי.
הייתי בלחץ אדיר, מה יקרה בעוד כמה ימים? פתאום רציתי את הדירה. הלכתי כארי בסורג, לא רגוע ומיואש. אבל אז התחלתי לדבר עם הקב"ה, ביקשתי ממנו שימצא לי דירה, אני חייב את זה, והכי חשוב: האמנתי שזה יקרה.
ישבתי ללמוד. זה לא היה קל, הראש לא בשביל ללמוד בכלל, זה נגד הטבע מבחינתי. אבל הרגשתי קרבה גדולה לה' יתברך, הרגשתי כל כך קרוב, כל כך מחובר באמת. זהו, אין לי מה לעשות עכשיו, אין אף אחד חוץ ממנו. כשעושים משהו נגד הטבע, הקב"ה גם עושה משהו שבעיניים שלנו נראה נגד הטבע.
ואז הכל התהפך, אוהה איך שהתהפך...
בסיום הלימוד ראיתי 4 שיחות שלא נענו מאשתי. "יש כאן מודעה מאוד מוזרה במאגר המידע: 'דירת שלושה וחצי חדרים 80 מ"ר ב-3,000 שקלים, זה הטלפון", אמרה מלאת תקווה. התקשרתי, השוכר של הדירה אמר לי: "בשעה 19.30 מגיעים לכאן אנשים לראות את הדירה, רק שתדע אתה האיש ה-17".
למרות הייאוש מלכתחילה, התייצבתי בזמן, יחד עם עוד 25 איש להוטים על הדירה המבוקשת. לאחר שראיתי את הדירה הגדולה עליה חלמתי, במחיר קטן מהרגיל. השוכר אמר בקול: "טוב, כידוע אני השוכר, אני כרגע אומר את מספר הטלפון של בעל הבית, הזריז נשכר. חשוב לי להבהיר, בעל הבית נתן לי אפשרות להמליץ על מישהו מכם, אז יש לי כאן חבר עליו אני ממליץ".
הוא אמר את המספר, ואני ניסיתי את מזלי, גם אם ראיתי את כולם מזדרזים לחייג, זה היה חסר סיכוי בכלל לחשוב שהוא יענה דווקא לי, וההרגשה שזה יקרה הייתה בנסיגה. ועוד שהבנתי שהשוכר ממליץ כבר על החבר שלו, בכלל הביטחון ירד לי. אבל כפי שאמרתי, דווקא במצב העגום בו הייתי, לא הייתי קרוב לקב"ה כך מעולם. אז חייגתי כמו כולם באמונה גדולה ולחצתי על הכפתור הירוק בפלאפון.
הוא ענה לי.
"שלום וברכה, אני נמצא כאן בדירה שלך, יש לך דירה יפה היא מאוד מתאימה לי. אני רוצה לסגור חוזה מבחינתי, רק חשוב לי לעדכן שהשוכר ממליץ כאן על חבר שלו...". הוא שאל אותי כמה שאלות, ואז אמר: "עזוב, אתה נשמע לי טוב, בוא לסגור חוזה".
מרגע של לחץ וחרדה, הגעתי לרגעים של שמחה ורגיעה. דירה גדולה יותר, מחיר נמוך יותר, משכיר אמין יותר. כשזה בא זה בא בלי מקום לטעויות.
לא היה לי שום הסבר הגיוני להשגחה הפרטית הזו.
חוץ מהגמרא (יומא לח.) "בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא", ולא יעזור שום דבר, מה ששלך שלך.
והבנתי עוד משהו: אני לא צריך קשרים עם אף אחד, רק עם הקב"ה.
מהרגעים הקשים בחיים שלי, צומחות ישועות. גם אם זה נראה בלתי אפשרי בכלל, וחסר סיכוי, הקב"ה לוקח אותי אישית. הוא יסדר את הכל שהכל יסתדר, כי הרגע הטוב מחכה לי בכל רגע בחיים, צריך רק להמתין בסבלנות עם הרבה אמונה, זה מה שנדרש ממני.
כשמשהו מספיק חשוב ויש לך אמונה, אתה עושה אותו גם אם הסיכויים אינם לטובתך