בשעת כתיבת השורות עומדת דילמת העסקה לשחרור החטופים במרכז הדיון הציבורי. הדילמה קורעת לב, לכאן ולכאן. מעולם לא היה ויכוח בו הזדהיתי כל כך עם שני הצדדים! אני שומע את המשפחות, נפגש איתם ומשתדל להשתתף בצערם, וככל שניתן גם לעזור באופן פרטי.
כאזרחים שאינם אמורים לקבל החלטות, לכאורה אין לנו הרבה במה לעזור. חובתנו היא להתפלל, לגלות אמפתיה, ולעשות הכל שהנושא לא ירד מסדר היום בעולם כולו. חשבתי מה הוא המסר שאנו יכולים וצריכים ללמוד מכך לחיי המעשה?
•
בשבוע שעבר הזמנו אלינו לתיכון יש"י את צביקה מור אביו של החטוף איתן, שמסר הרצאה מרגשת ומעוררת השראה, והעבירה מסר של מסירות למען כלל ישראל.
כמה ימים לפני כן קרתה תקרית לא נעימה בלשון עדינה, עימות שלא תואם מראש בו מצאו את עצמם שני אבות של חטופים באולפן תקשורת בהגשת איילה חסון, מצד אחד אלון נמרודי, אביו של תמיר נמרודי החטוף בעזה, ומצד שני צביקה מור, אביו של איתן שנחטף גם הוא על ידי מחבלי חמאס, צביקה העלה בדיון את דעתו כנגד ההפגנות, משום שלדעתו הם דווקא מעלות את המחיר לעסקה, ומרחיקה את היתכנותה. העימות שהפך טעון יותר ויותר הסתיים בבכי קורע לב של צביקה, לאחר שספג מילים קשות.
לדעתי זה הוא דבר שלא יעלה על הדעת! לקחת שני אבות שיריבו ביניהם מול האומה?! האם זה מה שחסר לעם ישראל בעת הזאת?
התעודדתי לשמוע מצביקה כי עוד באותו היום לאחר התקרית שוחחו האבות ביניהם בטלפון ויישרו את ההדורים, ההבנה הייתה שהסיטואציה הקשה הובילה אותם לעימות מיותר, והם סיכמו לשתף פעולה בנקודות המוסכמות על שניהם.
לצערי החלק החשוב הזה לא שודר בחדשות, ואפילו באותה התוכנית לא דיווחו על סיומו של הוויכוח המר והכאוב, וכיצד הוא הסתיים בהבנה ובהכרה כי כולנו אחים, כעת אחים לצרה, ובעז"ה בקרוב אחים לישועה!
•
ומכאן לקחתי מסר לחידוד וללימוד לעצמי ולתלמידי, הנה לנו נושא כל כך חשוב ומהותי, עם דעות מנוגדות בצורה כה קיצונית. ושתי הדעות הללו לא רק שהן לגיטימיות, אלא גם בכל אחד מהם יש צדק אמיתי!
מצד אחד ישנה כאן מצות פדיון שבויים שעליה כותב הרמב"ם "אין לך מצוה רבה כפדיון שבויים". ומצד שני ניצב שיקול משמעותי של חשש פיקוח נפש, לא להגדיל את תאבונם של החוטפים ימ"ש, ולא לאפשר למחבלים שמשתחררים לרצוח שוב חלילה.
המסר שהייתי מציע ללמוד מזה לחיי היום יום, כי אם בנושא חשוב ומהותי כזה של שאלת חיים ומוות – ישנם שני צדדים אמיתיים ולגיטימיים, הבה נלמד מכך ליתר הוויכוחים הפחות משמעותיים שלנו בחיים, לכבד את הדעה של הזולת, לתת מקום גם לצד השני, ולהבין שגם בדבריו יש אמת.
•
ומעניין לעניין אזכיר בקצרה רעיון נפלא שנוגע גם לפרשיות השבוע, בעניין זכייתו של משה רבינו להנהיג את כלל ישראל, בשמו של רבי אברהם יפה'ן זצ"ל מנובהרדוק, שהיה רבו של חמי רבי יצחק לוין זכרונו לברכה שיום פטירתו יחול בשבוע הקרוב. וכל אחד יקח למעשה את מה שנוגע אליו מהרעיון.
בתחילת דרכו היה משה בן בית בארמון המלוכה, כילד טיפוחיה של בתיה בת פרעה, ובכוחו היה לפעול משם גדולות ונצורות עבור עמו, כפי שהצליח לתקן להם את יום השבת למנוחה. אך בשלב מסוים בחר משה להפסיד את ההזדמנות הזו בידיים, בכך שהרג את המצרי שראה אותו מכה יהודי, ואז נאלץ לנוס על נפשו ממצרים.
מכאן לומד רבי אברהם יפה'ן יסוד נפלא, מנהיג עם ישראל נמדד דווקא בנקודה של דאגה ליהודי הבודד שנקלע לצרה ומצוקה, הוא בוחר לעשות את הכל כדי להצילו, ולא לשבת בחיבוק ידיים – וגם אם זה נעשה מתוך חשבון עתידי של שתדלנות לצורך הכלל, הוא העדיף לאבד את מעמדו עבור הצלת נפש של יהודי בודד!
על ידי הקרבה זו של מצבו האישי מתוך נשיאה בעול עם הזולת במצוקתו האישית, זכה משה רבינו להנהיג את עם ישראל ולהוציא אותם ממצרים!
יהי רצון שנזכה להיות מהנושאים בעול עם הציבור, ובכך נקרב את גאולת ישראל במהרה בימינו - יחד שבטי ישראל!