אבי אבי על מי נטשת אותנו? ועוד בכזו תקופה מתוחה וקשה! הרי בכל שנותיי שזכיתי להסתופף בצילך הגדול, בביתך שהיה חלק מהישיבה, לא פסק קול התורה אף לרגע קט! קול התורה הזה ששום שעה מאוחרת או ג'ט לג או טרדות הישיבה העלות לראש, לא יכלו לו! תורה מתוך אהבת תורה עילאית. תורה מתוך לימוד בחשק עצום. כמו שתמיד היית אומר לנו "ליגט אין לערנען! להיות מונח בלימוד!". תמיד סיפרת לנו איך ראית בתור ילד את ר' אברהם שפירא זצ"ל שגמע בשקיקה את אחד מספרי אוצר הספרים בישיבת חברון על הסולם למעלה, ואני ראיתי אותך עשרות פעמים עומד במשך שעות בסלון בכמעט חשיכה כשהעיניים שלך צמודות לאחד ממאות הספרים בארונות העמוסים, שלפעמים נראה שהם הם אלו המחזיקים את הגג בקאסוטו 22.
*
אבי אבי מי יתבע את כבוד לימוד התורה וידרוש מבחורי הישיבות להיות גדולי הדור הבא. כל ילד, נער ובחור שהיה מבקש ברכה - המילים היו מוכנות אצלך כדבר פשוט "שתהיה אדם גדול". בדורות העמוסים בקריצות גשמיות מכל עבר ופינה, עמדת בעוז ונתת את החשיבות העליונה של התורה בעולמנו. ולא תורה שלמדתי באף, ההיפך! תורה מתוך גישמאק! כמה פעמים באו אליך בחורים לומר לך חידוש תורני, שמן הסתם שמעת אותו עשרות פעמים וכבר פרכת אותו בהזדמנויות שונות, והיית נותן חיוך כל כך רחב ואומר לסובבים "אתם שומעים מה היונגערמנציק הזה טוען?". בלילות שבת שהסלון היה מתפקע עד אפס מקום בלומדים מכל הסביבה שבאו לשמוע חבורה על נושא אקטואלי לתקופה, וכשהיו כולם הולכים, היית מייקר את בחורי ישיבת עטרת ישראל ומוסר להם בלבד שיעור חומש על הפרשה.
*
אבי אבי מי יחבר אותנו לדורות שעברו בסיפורים מומחשים ביד אמן. כשהיית מספר בפרשת וישלח על הפסוק "וכן לא יעשה", על הבית הלוי שסבל מרורים מהעגלון (שכל שנה קיבל שם שונה על משקל וולף או זלמן) חשנו על בשרנו את אותה גלות. ובחודש אלול שמתוך החשיכה בשבת לפני סליחות זעקת בקולך "אל תשליכנו לעת זקנה – שחס וחלילה לא יהיה מה לקדוש ברוך הוא לעשות איתך" הבנו מה הפרוש לבקש סליחה באמת. בכל שנה בליל שבת שהבאת את המעשה בקראקס באזר שהשדה חמד נבחן בעין בולשת על ידי הגביר, נתת לנו דוגמה מוחשית לאיך אותו מבט היה נראה. כל אורח שהגיע לישיבה בשבת בבוקר בקידוש ורצית לחלוק לו כבוד, סיפרת בפרטי פרטים איך נפגשת איתו ובאיזה צורה הוא סייע לך כדי שגם אנחנו נחלוק לו את הכבוד המגיע לו.
אבי אבי מה יהיה על כל תלמידי הישיבות התיכוניות שפתחת עבורם את הדלת לעולם הישיבות הקדושות. איך במחנה בני תורה בסימפוזיונים נטלת את "השאלות" אותם "כתבו" תיכוניסטים שונים, ענית עליהן ועוד הוספת כהנה וכהנה מושגים של אהבת תורה והתמדת התורה. אני זוכר כשמסרתי רב שיח באת ונעמדת להקשיב, ולאחר מכן בפרטיות בחדרך הסבת את תשומת ליבי לשאלה שלא נענתה כראוי או שהיתה צריכה מענה רחב יותר. כמה דאגת שהאוכל במחנה יהיה משביע ושההופעות יהיו מושקעות כפי שמגיע לבחורי ישיבות העוסקים במלאכת קודש גדולה כל כך.
*
אבי אבי היית גאון בעיון בכל מסכתות הש"ס והמפרשים, אך בד בבד גילית גאונות ועמקנות בלימוד המוסר. בשיחות בין קבלת שבת למעריב ובעיקר בקידושים בבוקר, היית לוקח שטיקעל ילקוט שמעוני, אותו ספרון קטן שנשלף מהכיס כשיש בו יותר סימניות מדפים, ויורד לעומק העניין אותו המדרש מבקש להעביר לנו. "אני לא אומר דרוש, אני מדבר רק פשט!" היית מדגיש. בפרשתנו תמיד היית מדבר על המעלה העצומה של שם ועבר מה שלא היה אצל האבות הקדושים - "הישיבה", ואנו הרגשנו את החשיבות בלימוד מתוך דיבוק חברים.
*
אבי אבי חברות התעופה כבר הכירו אותך שבהתאם לקרני השמש החודרות למטוס, כך המושב שלך יפנה כדי שמלאכת הכתיבה תמשך בעוז. בעוד המטוס גומא קילומטרים רבים העט הנובע השחור טס על דפדפת השורות שלך וממלא עמוד אחר עמוד בחידושי תורה. כל הנוסעים מכוונים את כיסאותיהם ומבקשים שמיכה או כרית לשינה בטיסה, אך אצלך מסעד הכיסא נשאר זקוף שעות על גבי שעות בכל הטיסה לתמוך בך ובכתיבה המתפרצת. סיפר לי בנך הגאון הר"ר בן ציון שליט"א שפעם בתום טיסה מפרכת מאוד לדרום אמריקה שהסתיימה באישון ליל, נשארו עוד שעתיים שלוש עד לזמן שחרית והוא הפציר בך שתתן מנוחה לשמורות עיניך. "אני רק מסיים את מה שהתחלתי לכתוב בטיסה". כשקמו בני הבית לשחרית עדיין עסקת בכתיבה.
* * *
אבי אבי אנא ממך שמע נאקותינו ואת הצרות העוברות על עם ישראל בארץ הקודש ובכל אתר ואתר, אותו עם ישראל שכל כך דאגת שלא ישארו כצאן ללא רועה ומנהיג, ועמוד לפני כיסא הכבוד ותדרוש בכח התורה שלך, בכח ההתמדה שלך ובכח כל הנפשות שקרבת ללימוד תורה, שיאמר הקדוש ברוך הוא לצרותינו די וישלח לנו משיח צדקנו במהרה בימינו.
צר לי עליך אבי מורי ורבי! אהבתיך מאוד! אני מבקש מחילה על כך שלא התנהגתי איתך בכבוד הראוי והמגיע לך, ונזכה במהרה שיבולע המוות לנצח וימחה ה אלוקים דמעה מעל כל פנים אמן.
הצגת כל התגובות