פרק ג': כשנכנס הגר"י גרוסמן לביתו של החזון איש לא נכח אף אחד בביתו. הגר"י גרוסמן פנה אליו ואמר לו שהוא הביא מכתב מהרב בענגיס אליו, אבל לפני כן ביקש רשות לומר הקדמה קצרה.
הגר"י גרוסמן הקדים שהוא יודע את תוכן המכתב, והוא אמר לרב בענגיס שכל החשדות של חכמי ירושלים על פשרות שהסכים שעליהם החזון איש, הינם עורבא פרח, ואין שום יסוד, לא דובים ולא יער.
עוד הוסיף הגר"י גרוסמן שהוא לא רצה להיות השליח, כי לא רצה לגרום חלישות דעת למרן החזו"א, אלא שהרב בענגיס חייבו, ואמר לו שהלכה שאין מסרבין לגדול (וחייך החזו"א למשמע אמרה זו).
כותב הגר"י גרוסמן, כפי שהובא בקובץ ישורון: "כשהתחיל לקרוא את המכתב ראיתי שפניו נשתנו מאוד, אזיל סומקא ואתי חוורא, וכמה רגעים שתק וניכר שהוא מרוגש מאוד, ולבסוף שאל אותי מי זה שנפל אצלו חשד עלי?".
"אמרתי לו: הלא הרב בענגיס כתב וחתם על המכתב, וביטל תשובתי לגמרי, לא הרב בענגיס אלא יש מי שעומד מאחורי זאת... אני הבנתי כוונת הדברים, אולם עשיתי את עצמי כתמים שלא יודע כלום, כי מה לי להכניס ראשי בין שני הרים גדולים...".
ממשיך הגר"י גרוסמן: "לאחר שגמר לקרוא שאל אותי: הלא אתם יודעים כמה כוחות אני משקיע נגד גזירה זו, ולבסוף חושדים אותי שח"ו אני אהיה האיש שאעשה פשרות על חשבון בנות ישראל. איך הגיעו למחשבה זו?".
בהמשך הגר"י גרוסמן הסביר לחזו"א שגאוני ירושלים חששו שבן גוריון הרי אינו משוגע, והוא לא יגיע לפגישה אם לא יהיה בטוח שהוא ייצא עם הישג כלשהו. על טענות אלו הגיב החזון איש: "מקודם מניחים הנחה שהוא אינו משוגע, מי אומר זאת שאינו משוגע? והלא כשהשליח שלו בא אלי ושאל אותי מתי אני יכול לקבל את בן גוריון, ועניתי שאצלי הדלת פתוחה תמיד, ואם אינו משוגע היה צריך להבין מתשובתי זאת שאני לא מחשיב אותו כלל. וכמו שכל מי שרוצה לבוא אלי יכול לפתוח הדלת ולהיכנס, כך גם הוא יכול לבוא אלי, ואם היה בר דעת הרי אין לך זלזול גדול מזה. ואעפ"כ הסכים לבוא. אני מתפלא על מי שחושד בי שמקודם הוא מניח יסוד ואח"כ בונה חשדות, אבל נפל היסוד ונפל הבנין".
אח"כ החזיר החזו"א את המכתב לגר"י גרוסמן ששאלו מה יענה לבן גוריון אם ישאלהו היכן המקור לאיסור שירות לאומי, שהרי כתוב במפורש "לא יהיה כלי גבר על אשה", אבל ביחס לשירות לאומי - הלא במציאות עובדות בנות כשרות במשרדים, ולמה יהיה אסור לעבוד בהתנדבות לטובת המדינה? ואמר החזו"א בהתרגשות כשהוא מניח ידיו על ליבו: "איך וועל איהם זאגין אז דא אין אידישא הארטץ שטייט אז דאס איז טריפה" (אני אגיד לו שכאן, בתוככי הלב היהודי, כתוב שדבר זה הוא טריפה), ומוסיף הגר"י גרוסמן וכותב: "אלו שעמדו מאחורי חלונו של החזו"א בעת שבא אליו בן גוריון שמעו באמת שאמר לו כך".
יומנו של הגר"י גרוסמן זצוק"ל פורסם בספר 'גדול בישראל' – תולדות רבי ישראל גרוסמן, מאת הרב שמואל הניג, תש"ע 2009.
•
את סדרת הכתבות הללו ליקטנו כאמור מקובץ ישורון, שפרסם את יומנו של הגר"י גרוסמן, כולל השמטות שלא הובאו בספר 'גדול בישראל'. קובץ ישורון הודה לבניו של הגר"י גרוסמן זצ"ל על "העזרה הרבה ועל העין טובה", וכן לנכדיו הרב אליעזר גרוסמן, הרב שלמה זלמן לוריא והרב שמואל העניג, "ממעון הברכות יבורכו ושכרם גדול מן השמים".
מערכת 'היסטוריה ואקטואליה' באתר 'כיכר השבת' מצטרפת לברכה זו לבניו ולנכדיו של הגר"י גרוסמן, ומודה מקרב לב שטרחו ופרסמו את היומן כמעט ללא השמטות וצנזורה.
- תודה לד"ר יאיר הלוי ולעורך התורני הרב רפאל רפופרט שהפנו אותי לחלק מן המקורות על רבותינו מרנן החזו"א והגרי"ז זצלה"ה וסייעו להעמדת דברים כל תלם
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות