פולמוס מעמיק: שנה לאסון מירון - האם למדנו לקח?

זירת האסון (צילום: דוברות איחוד הצלה)

"אסון מירון", די בשתי מילים אלו כדי להרעיד את לב כולנו; שנה חלפה מאז האסון הגדול והנורא שהותיר בלב כולנו חור ענק, אסון שהיה קשה מאוד לעכל וקל להדחיק.

בחלוף שנה לאסון, מבלי להיכנס לפרטים טכניים, הצדקות וטענות, אנו רוצים לבדוק עד כמה הציבור החרדי 'למד לקח' ולמד, אם בכלל, להיזהר ולהישמר יותר.

לשם כך, התכנסנו חלק מכתבי 'כיכר השבת' בקבוצה אחת, לשיחת עומק לבחינת המציאות בעיניים, בניסיון לענות על השאלה הגדולה 'האם ומה הלקח שלמדנו מאסון מירון?'.

שלום לידידי למקלדת, ישראל גינצבורג ומשה מנס היקרים. שנה חלפה האסון הנורא, אסון מירון, האסון שנכנס ללב של כולנו. אתם חושבים שאנחנו, הציבור החרדי, למד לקח? קיבלנו מושג גדול יותר בו'נשמרתם', למדנו פחות לדחוף, או שדבר לא השתנה?

משה מנס: "שאלה מורכבת. אני חושב שצריך לנסות להיכנס לראש של האנשים. אתה חושב שהם חשבו שיש סיכון במה שהם עושים? לדעתי לא. אף אחד לא מסכן את עצמו במודע".

ישראל גינצבורג: "אני חושב שבאינסטינקט הראשוני משהו קצת השתנה. כשאנחנו רואים עומס אנשים יש איזשהו קול שמיד אומר לנו: 'זה מסוכן', וגם המילה 'מירון' קופצת מיד לתודעה ומזכירה לנו עד כמה צפיפות יכולה להיות מסוכנת".

משה מנס: "אבל בציבור החרדי אנחנו נוטים לספקנות וחשש כשזה מגיע להוראות והנחיות המדינה. אני רואה את זה כצולל ביחידת הצלילה של זק"א ת"א - רוב הטובעים בים, אלו חרדים וערבים. זה בגלל שכשאנחנו רואים שלט אזהרה, אנחנו ישר אומרים בראש שלנו 'עוד פעם המדינה עם הגזירות שלה'. יש פחות אמון והרבה פעמים בצדק.

"אקח לדוגמה את ההלוויה של שר התורה - הרב חיים קנייבסקי, אותה סיקרתי מהשטח לגולשי 'כיכר' ובגדול הציבור אכן היה ממושמע, אבל היו מקומות ורגעים, שלא. בעיקר צעירים משועממים".

ישראל גינצבורג: "מצד שני: הלקח שלדעתי היה אמור להילמד הוא קצת שונה ואני לא משוכנע שהוא נלמד. העולם המתקדם יודע להיזהר מסכנות בצורה מאורגנת ומערכתית. לדוגמה: זה נכון שחשוב לדעת ש'אש זה מפחיד' - אבל אם לא יהיה לנו ארגון מקצועי של כבאים - הפחד מאש לא יעזור לנו להימנע משריפות גדולות.

"באותה המידה - אנחנו צריכים להבין שאין חלופה לגופים גדולים ומאורגנים כמו 'משטרת ישראל' וכוחות הביטחון. אז נכון שהבנו שצפיפות יכולה להיות מסוכנת - אך הלקח הגדול שמבחינתי אמור להילמד הוא ההבנה שאנחנו חייבים להישמע להוראות המהנדסים, ומשטרת ישראל.

"כך שמבחינתי - התשובה לשאלה אם למדנו לקח, טמונה בשאלה - האם אנשים מקפידים יותר על נהלי ביטחון? האם אנשים מקשיבים בחרדת קודש להנחיות המשטרה? והאם אנשים מזמינים מהנדס מקצועי ואמין לביתם בכל פעם שהם משפצים את הבית ומתכננים להרוס קירות...".

אז שוב אפשר לשאול: האם לדעתך, ישראל, הלקח באמת נלמד? זה שדוחק מזכיר לנו את האסון - אין חולק. השאלה האם זה מיושם בשטח?

משה מנס: "בעיני לא. גם אל תשכח שברגע שאנחנו מוצאים את האשמה ב'חוסר צניעות, טלפונים לא כשרים' וכאלה. אוטומטית פחות לוקחים אחריות על המעשים שלנו".

ישראל גינצבורג: "בצורה חלקית בוודאי. אנשים יותר קשובים להנחיות המשטרה כשמדובר בהנחיות של צפיפות, אך למרות זאת יש לא מעט אנשים שחושבים שאם יש להם כעסים (מוצדקים!) על התנהלות המשטרה הם לא צריכים להתייחס להנחיות של הגוף הזה ברצינות. למרות שאם יפרוץ גנב לבית שלהם גם הם יתקשרו מיד למשטרה...

"וכמובן שזה לא סותר את העובדה שהמשטרה עצמה צריכה לעשות חשבון נפש, אבל זה כבר נושא אחר שבו אנחנו לא עוסקים, והוא גם לא יקדם אותנו לאף מקום".

משה, מצד אחד אתה טוען שלא למדנו לקח, מצד שני, כמי שהיה בהלווית מרן, אתה אומר שרוב הציבור היה ממושמע. אולי בכל זאת למדנו משהו?

משה מנס: "אענה בכמה חלקים: 1 - אף אדם שפוי לא עושה דברים שהוא חושב שהם יסכנו אותו או את הסובבים שלו.

"2 - אנשים שהלכו למירון / שהיו באזור האסון, לא חלמו שהם בסכנה. כנ"ל גם אדם שנכנס לים בלי מציל. נראה לו שהמים שקטים רק שהוא לא יודע שהוא נכנס בדיוק במקום שבו יש זרם חוזר.

"3 - העניין עם הציבור החרדי שהם פחות מאמינים להנחיות / לרשויות / למשטרה. וכפי שכתבתי - הרבה פעמים בצדק. הרבה פעמים המשטרה מתנהלת בצורה לא הגיונית והזויה, מה שלא תורם לסיטואציה.

"4 - יש דינמיקה של התנהגות באירועים המוניים. בהלוויה לדוגמה - אני במו עיני ראיתי אנשים נמחצים במחסומים (ראו סרטון), אז נכון שמאות אלפי אנשים התנהגו למופת. כי הבינו את המשמעות של צפיפות, אבל היו גם אלפי בני נוער משועממים ועייפים שהתעמתו עם המשטרה, דחפו ורמסו ובאמת הפילו מחסומים. מה שכמובן סיכן חיי אדם.

"אגב, המסקנה שלי בנוגע להלוויות ענק, שצריך פיקוח על בני הנוער".

ישראל גינצבורג: "אני רוצה להציג עוד נקודה: הרי האנשים שנמחצו במירון לא היו אנשים שניסו להידחק לתוך הציון תוך זלזול בסכנת הדחק, אלא אנשים שניסו להימלט החוצה ולא חלמו לאיזה מלכודת מוות הם נכנסים. יתכן שגם אם הם היו מודעים לסכנה הם לא היו מצליחים למנוע את האסון.

"הדרך היחידה למנוע אסון כזה היא הקפדה על הנהלים, ואני חושב שהשנה מגיע המבחן הגדול: האם אנשים יקפידו על השעות שנקבעו עבורם? האם אנשים מרוצים מכך שסוף סוף יש הנחיות ברורות שנועדו להציל חיים, או שהם עסוקים בלקטר ולערער עליהם? האם אנשים יצאו ממירון בשעה שנקבעה להם גם אם לא תהיה אכיפה, או שהם ינסו להשתמש בכל קומבינה אפשרית גם אם תהיה אכיפה..."

משה מנס: "אגב זה, מי שגם אשם בהתלהמות ובחוסר ההקפדה שנובעים מחוסר האמון הם גם אנשי תקשורת שרוכבים על יצרים טבעיים של רדיפה ושנאה.

"אין חולק שהמשטרה והמדינה - בגדול - לא ממש אוהבים את החרדים. זו האמת. לא משנה מה שנעשה / שלא נעשה. ישנאו אותנו. וחלק גדול ממה שנעשה בכל תחום, נעשה באפליה. קח כדוגמה את הקורונה, שם היו טענות על אכיפה סלקטיבית, אכיפה אלימה ולא הגיונית כשהיה מדובר בחרדים. זה נכון.

"אך מהצד השני, הפיכת כל המאבק ל'אנחנו והם' זה הכי קל.

"גם עכשיו, אם יש כאלו שיוצרים אווירה של כאילו כל ההגבלות הם 'נגד הציבור החרדי' זה תורם ישירות לכך שאנשים פחות יהיו ממושמעים. כאשר אני לא מתווכח על עצם העובדה - שלא כל מה שנעשה, באמת נעשה מתוך דאגה לציבור שלנו.

"עלינו לדעת: המשטרה היא גוף מיושן ומרובע, הרבה יותר קל להם לסגור / להגביל / לתקוף ולהיות אלימים, במקום להתנהל נכון. אבל זו המציאות ובסופו של דבר מי שמשלם מחיר חיים זה אנחנו".

ישראל גינצבורג: "בדיוק".

"ראיתי דיון שהתנהל בקבוצה מסוימת, ואנשים שם טוענים שההנחיות דרקוניות והמשטרה לא קשובה לרחשי העם. ואני מתפלץ מהקולות האלו, ורוצה לומר להם משהו מאד כואב: הרי גם עד היום חשבתם שמה שקורה במירון מסוכן, ידעתם שיש צפיפות איומה בציון אבל סמכתם על זה שראוי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק. הלקח שלדעתי אמור להילמד מהאסון הוא שפיקוח נפש קודם לכל החשבונות האחרים...

"איש חכם אמר לי פעם: 'גם אם השוויגער שלך מעצבנת אותך, אתה לא מחליף אותה אלא לומד לחיות איתה'. יש לנו המון תלונות על המשטרה, ולא נראה שמישהו מאתנו חושב שהמשטרה שוחרת את טובתו של הציבור החרדי, אבל זה לגמרי לא רלוונטי. אין לנו משטרה אחרת - ואין לנו פריווילגיה לחיות ללא משטרה, או לא להישמע להנחיות שלה. אנחנו צריכים לשמור על כל הוראה שיוצאת מהמשטרה כהוראה של פיקוח נפש".

שניכם העליתם כאן נקודות חשובות ונכונות. מה לדעתכם ניתן לעשות כדי שהשנה האירוע יעבור בשלום? מה כדאי לעשות כדי שאנשים באמת ילמדו להזמין מהנדס לאירועים הגדולים שלהם הדורשים אישורים?

ישראל גינצבורג: "לדעתי, אנחנו חייבים לשקם את היחסים שבין החרדים לגופי המדינה. כמובן שחלק מהעבודה צריכה להיעשות על ידי גופי המדינה, אבל התובנה הזאת שזורקת את הכדור לצד השני לא תקדם אותנו לאף מקום.

"אנחנו נתקדם רק כשניקח אחריות על החלק שלנו: אם כל ילד יראה שאבא שלו מתייחס להלכות 'פיקוח נפש' כשהוא מוציא מרפסת באותה הרצינות שבה הוא חושש מהפקח, ואם כל ילד יראה שאבא שלו מתייחס ברצינות ובכבוד להנחיות המשטרה גם כשהן מגבילות אותו ומעיקות עליו - ולא מקטר עליהן ומגיע למסקנה שהן 'דרקוניות', 'מיותרות' ו'אנטי חרדיות' - האסונות האלו יכולים להימנע".

אנחנו שם לדעתך? כי "אם", זו מילה נחמדה, אבל בפועל זה קורה?

ישראל גינצבורג: "אני לא חושב שזה קורה מספיק, ואני חושב שהמסר שכולנו צריכים להבין הוא, שלא יעזור לנו להאשים אף אחד גם אם ההאשמה הזאת מוצדקת. הדבר היחיד שיכול למנוע אסונות כאלו - הוא שאנחנו ניקח אחריות על עצמנו ונתייחס ברצינות להנחיות המשטרה, להנחיות כיבוי האש, להנחיות חברת החשמל, ולהנחיות המהנדסים.

"נדע שהלקח נלמד כשנראה שהציבור מתייחס לאנשים שמוצאים קומבינות ופרצות מסוכנות בחוק - כאל אנשים שרוצחים ב'שינוי'...".

ולנו לא נותר אלא להסכים לדברים ולקוות כי הציבור לוקח ברצינות את ההוראות וההזהרות שבסופו של דבר באים אך ורק לטובתנו...