בויכוח הציבורי סביב שאלת הגיור ניכר כי חלק מהציבור אוחז בדעות לא מעודכנות לגבי היחס בין החוק להלכה במדינת ישראל. יש הטוענים כי מדינת ישראל איננה מדינת הלכה, אלא מדינת חוק, ומכיוון שכך גם בשאלת השייכות הלאומית – אין לערב את חוקי ההלכה. לדידם – זהות יהודית היא פונקציה של שייכות תרבותית או אזרחית. אלא שבמאה ה21 לטענה כי מדינת ישראל היא מדינת חוק ולא מדינת הלכה אין במה להיאחז מבחינה עובדתית, והיא איננה יכולה להוליך שולל אף אחד.
עוד באותו עניין ב'כיכר השבת'>>>
- "רוב מוחלט מעוניינים בגיור על פי ההלכה"
- בג"ץ הכריע: "גר" רפורמי או קונסרבטיבי יהיה אזרח ישראלי
- התגובות לבג"ץ: "כל סודני ישלם 'בקשיש'"
חוקים רבים כחוק השבות – קביעת יום השביעי כיום המנוחה הרשמי, כשרות, דיני גיטין וקידושין, כל אלו הם חוקים הלכתיים, ובתי הדין הרבניים מוכרים באופן רשמי על ידי המדינה. באף דמוקרטיה בעולם לא קיימים חוקים כאלה ואשמח אם מישהו יצליח להצביע על עוד "מדינת חוק" שכזו.
אם מדינת ישראל הייתה באמת אך ורק מדינת חוק, דמוקרטיה ככל הדמוקרטיות, ללא כל נגיעה לדברים שבקדושה היא הייתה מאבדת הצדקה לקיומה.
האדם המודרני איננו מאמין בישויות דמיוניות, אדם בעל חשיבה לוגית ומדעית איננו יכול לקבל מושגים כמו , מדינה, חוקה, לאומיות, ותרבות פוליטית כמושגים בעלי הצדקה רציונלית, בעיניו הם מיתוסים חסרי ערך, פיקציות של הדמיון, אשר אין כל הצדקה לוגית ומדעית להאמין בקיומם האובייקטיבי. אחרי אלפי שנות פילוסופיה האדם החופשי המודרני הגיע למסקנה כי לא קיימים כל צווים קטגוריים המחייבים אותו לקבל כאמיתיות את הדוקטורינות הללו או כל אחד מערכי המוסר הקלאסיים.
יהיה אפשר להצדיק את קיומן רק כאמצעי תועלתני לקיום החברה, ללא כל קשר לאמת או לערכים אובייקטיביים כך שהם יתקיימו רק במסגרת הונאה עצמית של צידוק ערכי שגורלה להתפוגג כעשן עם התקדמות החשיבה האנושית.
היהדות איננה בנויה על הדוגמות הללו – ואם היא הייתה בנויה עליהן – כמותן, היא הייתה נעלמת לתהום הנשייה יחד אם שאר המיתוסים העתיקים שבתרבות מתקדמת – לא נותר מהן כל זכר.
אם מדינת ישראל הייתה אך ורק "מדינת חוק" היא הייתה כבר חדלה להתקיים, ובכל זאת אנחנו רואים את העצמה של כלל ישראל, וזאת בגלל שיהדות זהה לתורה והזהות של היהודי היא "קדושת ישראל" קדושה שהיא בלתי ניתנת להשמדה.
כוחה של מדינת ישראל, זכות קיומה הוא בהיותה מדינת הלכה, כך שגם בשאלת מיהו יהודי? ובמשתמע – מי זכאי ליטול חלק במדינת ישראל מכח חוק השבות, עלינו להסתמך על ההלכה, זאת שמכוחה ומכוחה בלבד נקבעת זהותו של היהודי.
על מנת להבהירו ולהעמידו על בסיס הגיוני עלינו להחליף את המונחים בדיון על שאלת הגיור, מ – "גרות כהלכה" עלינו לדבר על "יהודי כהלכה", מכיוון שבלי ההלכה לא יכול להתקיים היהודי. "יהודי" הוא מושג הלכתי כאשר רק הקריטריונים של ההלכה קובעים מיהו יהודי, גיור הוא הפיכת אדם ליהודי, גיור כהלכה אפשרי אם כן רק כאשר הוא תהליך שבאמצעותו אדם הופך ל"יהודי כהלכה", גיור שלא כהלכה – כזה שבסופו האדם איננו יהודי כהלכה – הוא אם כן : אוקסימורון, פיקציה חסרת משמעות, ישות דמיונית.
האתגר הגדול העומד לפתחנו הוא לעגן בחקיקה את העקרון הבסיסי ביותר של התורה, חוק שקביעתו הכרחית לקיום האומה הישראלית וכן לחיים על פי תורה. עלינו לקבוע בחוק המדינה כי יהודי הוא רק מי שהוא "יהודי כהלכה" שמשמעו הוא שלא רק גרים, אלא גם יהודים – כשהגרים הם חלק מהם – יהיו מוגדרים רק על פי ההלכה, לא משנה אם הם עצמם אורתודוקסים, רפורמים או חילונים, אם הם מחזיקים בדעות ימניות או שמאליות, אם הם מרגישים חלק מהתרבות הישראלית והציונית אם לאו, כל אלה אינם רלוונטיים לשאלה, שהיא – האם האדם הוא יהודי על פי ההלכה היהודית או לאו. זאת מפני שבלי ההלכה לא יכול להימצא בשום אופן – אקזיסטנציאלי, לוגי, ומעשי – היהודי.
כמובן יהיו כאלה שלא יקבלו את הקביעה הזאת, לכל אדם יש בחירה חופשית, הוא יכול לבחור להיות קונסרבטיבי או רפורמי, אבל אם הוא לא ירצה לקבל את ההגדרה הזו של יהודי – יחד עם זאת, יהיה עליו בהכרח לדחות לחלוטין את ההלכה היהודית, את דברי הרמב"ם, הרמב"ן, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, זהר וקבלה, כל דברי הראשונים והאחרונים שאומרים במפורש את מה שנאמר כאן.
This browser does not support the video element.
רק עם הארץ או חיצוני לתורה יוכל לטעון – על ידי הוצאת כמה מדברי חז"ל מהקשרם – לדעה אחרת. אולם מי שהוא בקי בהלכה נאלץ באופן הגיוני לקבל את הנאמר לעיל.
• מבוסס על דברי סבי מרן רשכבה"ג הגרא"ח הלוי צימרמן זצוקללה"ה בספרו torah and existence
הצגת כל התגובות