השבת נקרא את פרשת פנחס. בפרשה זו, אנו קוראים על חילופי ההנהגה של עם ישראל. חילופי הנהגה בין מנהיגו הראשון של עם ישראל - משה רבינו, לבין המנהיג הבא - יהושע בן נון.
כאשר הקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבינו למנות את יהושע בן נון במקומו, הוא אומר לו כך: "...קח לך את יהושע בן נון... וסמכת את ידך עליו".
בהמשך, כאשר התורה מתארת לנו מה עשה משה בעניין, היא מספרת לנו: "ויסמוך את ידיו עליו..."
אם נשים לב, אלוקים אמר למשה רבינו לסמוך את "ידו"- יד אחת על יהושע. אך בפועל, משה רבינו סמך את "ידיו" - את שתי ידיו.
רש"י זכרונו לברכה מסביר שמשה רבינו סמך את שתי ידיו על יהושע ולא רק יד אחת כפי שאמר לו אלוקים, מכיון שהוא סמך אותו בעין יפה.
במילים אחרות, משה רבינו פירגן ליהושע המנהיג שמחליף אותו. טבעי ביותר, שכל מנהיג שצריך למנות מנהיג אחר תחתיו, ירצה למנות את מי שהוא מוצא לנכון. גם משה רבינו רצה למנות את בנו תחתיו, אבל הקדוש ברוך הוא אמר לו למנות את יהושע בן נון.
בעקבות כך, משה רבינו היה יכול למנות את יהושע מחוסר ברירה ובלי לפרגן לו. אך התורה מספרת לנו שמשה פירגן ליהושע ומינה אותו תחתיו בעין יפה וטובה ומלאה בפירגון.
אני בטוח שכל מי שיקרא את הדברים הנ"ל, ישר ישייך את הדברים למערכת הפוליטית.
אבל זו טעות!
הדברים הללו רלוונטים לכל אחד ואחת מאיתנו במקום עבודתנו. פעמים, ממנים מישהו אחר במקומנו, אם בגלל שאנחנו עברנו לתפקיד אחר ואם בגלל שיצאנו לפנסיה, וכאשר ממנים לנו מחליף, אנחנו לא מפרגנים לו, אנחנו לא מתייחסים בעין יפה למחליפנו.
במצבים כאלו, עלינו לנהוג כמשה רבינו - מנהיגו הראשון של עם ישראל, ולפרגן ולהתייחס בעין יפה למחליפנו.